אני חושבת שהדבר הכי נורא
יותר מההצלחות והכישלונות שלי בהפרעה
יותר מההכרה וההכחשה בה
הוא הספק הקטן הזה, שאולי יכול להיות אחרת
ושאני יכולה לתרום לזה אך לא מספיק מצליחה.
חוסר הודאות של איך אני באמת נראית, משגע אותי.
שאולי אנשים צודקים ואני לא רואה את מה שהם רואים. אבל איך מצליחים לראות? גם כשממש ממש רוצים לראות ולהגיד וואלה..דווקא בסדר.
כנראה שלרצות אף פעם לא מספיק. השאלה מה אפשר לעשות כדי לראות אחרת..כדי להרגיש אם לא טוב, אז לפחות בסדר