מ Edit אשפוז אז אני באשפוז כבר כמעט חודש וקשה שם בטירוף, באמת. לא דמיינתי את זה כל כך נוקשה. אני מרגישה שם כאילו אני בסרט, שזה לא באמת החיים שלי. אני פשוט בשוק נראה לי. בחיים שלי לא אכלתי כל כך הרבה, זה מה שעושים פה בעיקר, אוכלים. הבטן שלי נפוחה בטירוף ואני עולה במשקל בקצב מפגר, 5 קילו בחודש, זה לא הגיוני. הארוחות ענקיות והאוכל דוחה, אוכלים כל שלוש שעות בערך, אמרו לי שהגוף יתרגל אבל הוא ממש לא, הוא סובל וכך גם אני. אני לא מתחברת לאף אחת, לא לצוות ולא לבנות, אני מרגישה כל כך לא שייכת לפה שאני אפילו לא מנסה להפתח. ועכשיו אני בבית, יצאתי לחג, כולם אועוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 4 תגובות אשפוז <p>אז אני באשפוז כבר כמעט חודש וקשה שם בטירוף, באמת. לא דמיינתי את זה כל כך נוקשה. אני מרגישה שם כאילו אני בסרט, שזה לא באמת החיים שלי. אני פשוט בשוק נראה לי. בחיים שלי לא אכלתי כל כך הרבה, זה מה שעושים פה בעיקר, אוכלים. הבטן שלי נפוחה בטירוף ואני עולה במשקל בקצב מפגר, 5 קילו בחודש, זה לא הגיוני. הארוחות ענקיות והאוכל דוחה, אוכלים כל שלוש שעות בערך, אמרו לי שהגוף יתרגל אבל הוא ממש לא, הוא סובל וכך גם אני. אני לא מתחברת לאף אחת, לא לצוות ולא לבנות, אני מרגישה כל כך לא שייכת לפה שאני אפילו לא מנסה להפתח. ועכשיו אני בבית, יצאתי לחג, כולם אומרים שאני נראית קצת יותר טוב, שחזר לי האור לפנים, ורק אני רואה חושך, ייאוש ומלא שומן. אפילו בבית אני לא מרגישה בבית, אני מרגישה תלושה מהמציאות. אני רוצה לעזוב את האשפוז, זה קשה מדי, אבל אני פוחדת מהתגובה של המשפחה, הם כל כך מנסים לתמוך, באים כל הזמן לבקר, מתקשרים, הכי מנסים לקחת חלק ולעזור לי. אם אעזוב זו תהיה יריקה בפרצוף עבורם. אבל מה איתי? אני כבר כל כך דפוקה ומבולבלת שבעצמי אני כבר לא יודעת מה יעשה לי הכי טוב בטווח הארוך. אני בטוחה שבטווח הקצר לעזוב את האשפוז יטיב עימי כי קשה לי שם מאוד. אבל מצד שני, אם לא פתרתי כלום באשפוז ואעזוב עכשיו אז סתם עיניתי את עצמי שם חודש. אני מרגישה כל כך לבד למרות שאני אף פעם לא לבד פיזית. הלוואי והייתי יודעת מה אני עוד יכולה לעשות כדי להחליט את ההחלטה הנכונה, ואם אחליט להישאר אז איך להקל את החיים שם, כי כרגע הם סיוט. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה