אני נמצאת בתהליך החלמה מאנורקסיה.
התפריט שלי מאוד מאוד גדול וזה ממש קשה לי.
אך אני יודעת שזה מה שצריך לעשות.
ואני גם יודעת שאני רוצה להחלים.
אני נמצאת כביכול בסביבה תומכת, נמצאת בטיפול שהוא נכון עבורי. יש מי שיקשיב, יש מי שיתמוך, שילחץ עלי, שיחזיק אותי שלא אפול.
אך בין כל הצפיפות החברתית  והמשפחתית הזאת, אני מרגישה מאוד לבד בין כולם. תחושה שאף אחד לא יצליח להבין באמת מה קורה לי בפנים.
המון המון טריגרים צפים באוויר ואני מוצאת את עצמי נושמת עמוק ומתאפקת. אבל קשה לי.
המחשבות הרעות ממהרות לבוא ואיתן גם הספקות לגבי הצלחתי. לגבי אם בכלל אני