ב Edit דכאון וחרדה . אני נשאר בעילום שם כי אני עדיין מרגיש שזה טאבו להגיד שאני סובל מדכאון חרדה והתקפי פאניקה . לאנשים יש נטיה לזלזל כאילו זה לא משהו שקיים חושבים שהמשפט "תתאפס על עצמך" באמת עובד . אני רוצה לשתף שבשך שמונה חודשים אני מטופל טיפול פסכיאטרי אחרי שחזרתי מטיול ומאז אני לא אותו בן אדם , ולא , לא צרכתי סמים באותו טיול . (לפני כן הייתי משתמש בגראס על בסיס יום יומי) אבל התקדימים לזה הם הדחקה של בעיות שהיו לי בתוך הסביבה המשפחתית ואני יוכל להגיד שצילקו אותי . כשהייתי אצל הפסיכאטר הראשון הוא הפגיז אותי עם כדורים אנטי פסיכוטים כל כך חזקים (סרקוול וזיעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 1 תגובה דכאון וחרדה . <p>אני נשאר בעילום שם כי אני עדיין מרגיש שזה טאבו להגיד שאני סובל מדכאון חרדה והתקפי פאניקה . לאנשים יש נטיה לזלזל כאילו זה לא משהו שקיים חושבים שהמשפט "תתאפס על עצמך" באמת עובד . <br >אני רוצה לשתף שבשך שמונה חודשים אני מטופל טיפול פסכיאטרי אחרי שחזרתי מטיול ומאז אני לא אותו בן אדם , ולא , לא צרכתי סמים באותו טיול . (לפני כן הייתי משתמש בגראס על בסיס יום יומי) אבל התקדימים לזה הם הדחקה של בעיות שהיו לי בתוך הסביבה המשפחתית ואני יוכל להגיד שצילקו אותי . כשהייתי אצל הפסיכאטר הראשון הוא הפגיז אותי עם כדורים אנטי פסיכוטים כל כך חזקים (סרקוול וזיפרקסה) שזה הכניס אותי למצוקה עוד יותר קשה עד שמצאו לי פסיכאטר שבאמת הבין אותי ואז התחלתי בטיפול של קלונקס בשילוב של ציפרלקס . את האמת שאני יכול להגיד שהקלונקס עד עכשיו הציל אותי ואיזן אותי חזרתי ללימודים ולעבודה אחרי תקופה של 4 חודשים שלא יצאתי מהבית והייתי על סף פיתוח האגרופוביה . מה שמציק לי שעדיין מלווה אותי תחושת פחד תמידית ולפעמים אפילו שהלב דופק טיפה מהר אני ישר נכנס לסטרס ושואל את עצמי מתי זה יבוא? לאחרונה בהמלצת הפסיכיאטר ניסינו להוריד במינון של הקלונקס , כמה ימים הרגשתי רגיל עד שפתאום אחרי כמעט 3 חודשים הגיע התקפף חרדה בזמן נהיגה ושחברים נמצאים באותו , השתלטתי על זה ישר הכנסתי כדור קלונקס שלם מתחת ללשון וזה עבר אחרי 20 דקות . יום לאחר מכן ישנתי במשך 16 שעות והסתגרתי והרגשתי מאוד מותש . עכשיו אחרי שחזרתי למינון הרגיל ועבדי והייתי בלימודים והכל יחסית היה בסדר אני קצת מפחד מהמחשבה שאני תלוי בכדורים האלה כנראה למשך כל חיי , אני לא רואה את עצמי מפסיק רק מעצם המחשבה של לקבת תחושת ניתוק או יותר גרוע מזה התקף פאניקה . אני צריך להשלים עם המציאות? אני כבר לא חייכן כמו פעם ולא אנרגטי ואפשר גם להגיד שקצת איבדתי מהחשק המיני שלי ואת העניין מהמין הנשי . זה לא פוגע לי באגו כי הוא די נעלם אבל המחשבה פשוט שאני שכל ההתנהלות שלי שונה היא מציקה לי כי אני לא באמת נהנה אני מרגיש שאני "עובר" עוד יום , שהצלחתי לשרוד אותו . אשמח לשמוע תגובות וסיפורים דומים אני מתנצל על הטקסט הארוך </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה