הפוסט נכתב לפני כמה שבועות והיה בקבוצת של חרדה. בחרתי לשים אותו גם פה כי אולי מכאן תגיע העזרה .
יום שישי בבוקר ההכנות למרתון תל אביב בעיצומן.
עשרות אלפי אנשים ממתינים ולבינתיים "מחממים מנועים" בין כל האנשים משהו אחד משך את כל צומת הלב, אדם על כיסא גלגלים מחובר למכשיר הנשמה. קל היה לנחש שהוא חולה במחלת הALS הנוראה.
המחלה שהכי מפחידה אותי.
באותו רגע רמת ההתרגשות מהריצה שכל כך חיכיתי לה ירדה לגמרי ומחשבות טורדניות ופחד תפסו את מקומה.
הריצה לא הייתה טובה וכך גם התוצאה. בסוף הריצה כולם נרגשים ומאושרים ובין ההמון אני הולך מאוכזב עם הרבה פחד