מ Edit ושוב אני מתעורר… ושוב אני מתעורר, ותחושות העצבות והריקנות מכות בי עוד לפני שאני מספיק לפקוח את העיניים. חלל ריק שאני לא מסוגל למלא. אני מרגיש כי חיי לא מובילים לשום מקום ואני לא מסוגל לכלום, אני סך הכל מצבור של חומר ביולוגי חסר משמעות. במהלך היום התחושות האלה רק מתגברות, ונוספות אליהן עוד תחושות זעם, כעס ושנאה המשתלטות על כל פיסת מחשבה העוברת בראשי. חוסר המוטיבציה לא הותיר בי כח אפילו לנסות לשנות משהו, אני הרי גם ככה אכשל. אני מצליח לעבוד על כולם מסביב, איש לא חושד מה במה שעובר עליי. אך עם הזמן, הריחוק מתחיל להשפיע על הסובבים: החברים נעלמים, המשפחה מתעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה ושוב אני מתעורר… <p>ושוב אני מתעורר, ותחושות העצבות והריקנות מכות בי עוד לפני שאני מספיק לפקוח את העיניים. חלל ריק שאני לא מסוגל למלא.<br /> אני מרגיש כי חיי לא מובילים לשום מקום ואני לא מסוגל לכלום, אני סך הכל מצבור של חומר ביולוגי חסר משמעות.<br /> במהלך היום התחושות האלה רק מתגברות, ונוספות אליהן עוד תחושות זעם, כעס ושנאה המשתלטות על כל פיסת מחשבה העוברת בראשי.<br /> חוסר המוטיבציה לא הותיר בי כח אפילו לנסות לשנות משהו, אני הרי גם ככה אכשל.<br /> אני מצליח לעבוד על כולם מסביב, איש לא חושד מה במה שעובר עליי. אך עם הזמן, הריחוק מתחיל להשפיע על הסובבים: החברים נעלמים, המשפחה מתאכזבת כל פעם מחדש.<br /> ובסופו של יום אני נשאר עם עצמי, מתבוסס בתוך התסכול ורחמים עצמיים. התחושות מגיעות לעוצמה של לחץ פיזי.<br /> בשביל לברוח מעצמי ומהבדידות, אני הולך מוקדם למיטה, ושם מתחילה עוד מלחמה – נסיונות חוזרים ונשנים להירדם.<br /> ושוב אני מתעורר..</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה