מ Edit אובד עיצה ותקווה שלום לכולם, אני בחור בן 43, סובל מדיכאון כבר כ 20 שנים. עד לפני כ 8 חודשים טופלתי בויאפקס 150 והכל היה בסדר (פחות או יותר). ואז אירוע של כאבי בטן בעבודה והזמנת אמבולנס לעבודה התחיל תהליך שלילי של דיכאון חריף וחרדות. המצב התדרדר לזה ש 5 חודשים לא עבדתי, רוב הימים לא יצאתי מהבית כלל אפילו מהמיטה, למזלי קיבלתי תמיכה מעולה מהעבודה, הבינו שהמצב זמני וקורה לעיתים שיש נקודות שבירה. הפסכיאטר שלי מנסה לעזור לי, כפי הנראה, במהלך השנים ניסיתי את כל התרופות הקיימות לטיפול בדיכאון וחרדה והויאפקס הוא היה היחיד שעבד. במהלך החודשים האחרונים החלפתי תרעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 21 תגובות אובד עיצה ותקווה <p>שלום לכולם,</p> <p>אני בחור בן 43, סובל מדיכאון כבר כ 20 שנים. עד לפני כ 8 חודשים טופלתי בויאפקס 150 והכל היה בסדר (פחות או יותר).<br /> ואז אירוע של כאבי בטן בעבודה והזמנת אמבולנס לעבודה התחיל תהליך שלילי של דיכאון חריף וחרדות.<br /> המצב התדרדר לזה ש 5 חודשים לא עבדתי, רוב הימים לא יצאתי מהבית כלל אפילו מהמיטה, למזלי קיבלתי תמיכה מעולה מהעבודה, הבינו שהמצב זמני וקורה לעיתים שיש נקודות שבירה.<br /> הפסכיאטר שלי מנסה לעזור לי, כפי הנראה, במהלך השנים ניסיתי את כל התרופות הקיימות לטיפול בדיכאון וחרדה והויאפקס הוא היה היחיד שעבד.<br /> במהלך החודשים האחרונים החלפתי תרופות בהפרשים של חודש או חודש וחצי בשילובים שונים, היו הקלות אבל תחושת החוסר רצון לעשות דברים, הרגשת המועקה, נשארה.<br /> הרגשתי שאני חייב לשנות אוירה, השהייה במיטה כל הזמן, החוסר עניין בדברים שעינינו אותי לפני, חייב להשתנות.<br /> אז לבסוף הגענו לחזרה לוויאפקס 225 וסרוקוול 200 עם 0.5מ"ג קלונקס במידת הצורך.<br /> חזרתי לעבודה והתחלתי להרגיש יותר טוב, האנשים מסביבי, המטלות והעניין בעבודה שיפר את ההרגשה שלי, אני עובד בתחום ההיטק, וחייב להיות מרוכז ויעיל, ואני משתדל…<br /> העניין הוא שאני מרגיש עייף מאוד כל הזמן, חרדות של מה יקרה אם הבטן תכאב, חרדות קשות שגורמות להרגשת עילפון כמעט, בזמן האחרון אני מפספס עבודה, יום פה יום שם, וזה כבר הופך להיות בעייתי מכיוון ההנהלה.<br /> כל בוקר אני נלחם עם עצמי האם ללכת לעבודה או לא, מתיש, והפחד לעשות דברים רגילים כמו ללכת לחנות, לבית מרקחת, להסתפר, שובר אותי.<br /> הרופא העלה את המינון של הסרוקוול ל 300 ואין שינוי למעט עייפות ענקית.<br /> עדיין מרגיש ריקנות, אני אוהב את העבודה שלי, אבל מפספס המון בגלל המצב, מפחד שאפוטר ואז אני אהיה בבעיה עוד יותר גדולה.<br /> נראה לי שכרגע, הרופא איבד עניין או תקווה, כבר כמה פעמים קיבלתי את הרושם הישיר שניסינו הכל ואין יותר אפשרויות, וזה מכניס אותי למצב יותר גרוע של חוסר תקווה, ואני עייף, פיזית ונפשית, כל כך עייף.<br /> רוצה להרגיש נורמאלי, ללכת לעבודה, לחייך, וזה לא קורה, הערכה עצמית נמוכה בגלל כל זה, וחוסר אמונה שאפשר לצאת מזה.<br /> יש לציין שהרופא שלי הוא רופא מעולה, טיפל בי המון זמן ועכשיו המצב שנראה שאין אפשרות לעזור יותר.<br /> מצטער על החפירה, אני חייב לפרוק את המצב מראשי וזה נראה לי המקום המתאים, אולי לשמוע עיצה, הפניה למשהו שיכול לעזור.<br /> כרגע אני מחפש משהו טבעי שאפשר לשלב עם הכדורים שאני נוטל, אולי יעזור, אומרים שהתקווה מתה אחרונה, ובכן, אני בישורת האחרונה</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה