נושמת (כי בטח שאנלא חיה) עם דיכאון כבר המון שנים. הלבד הבודד, העצבות הקיומית, אובדן הנפש מכרסמים בנשמתי בלי מעצורים, בלי גבולות, בלי שום רחמים. הדכאון אצלי עמיד, עמיד לטיפול תרופתי ולטיפול פסיכולוגי. ניסיתי לאורך השנים טיפול בשיחות, מגוון תרופות, עברתי אצל מיטב הפסיכיאטרים ואף אחד לא הצליח לטפל בי ולהקל במקצת על כל מה שעובר עליי.
טרום סוכרתית
סוף דצמבר 2018-גלוקוז 123. A1C 5.9%
תחילת אפריל 2019-גלוקוז 132. A1C 5.8%
בזמן שחלף בין שתי הבדיקות (קצת מעל 3 חודשים) הפחתתי במינימום 15 ק״ג ממשקלי ונעשה שינוי תזונתי נרחב.
הציפייה שירידה במשקל ושינוי תזונה יובילו בהכרח לירידה בערכי הגלוקוז, אבל לא רק שלא חלה ירידה, התוצאות מראות עליה בגלוקוז בצום (עליה מסוימת נרשמה גם בשומנים בדם, גם בכולסטרול הרע. כיצד ייתכן הדבר???)
איך ניתן להסביר את תוצאות הבדיקה האחרונה?
הערה: הבדיקות נעשו ב2 מעבדות שונות. האם יש קשר?
טרום סוכרתית. בהליך של הורדת ערכי הסוכר בדם בשינוי תזונתי והפחתה במשקל (ואני די מצליחה בעניין). לא מטופלת בתרופות.
מדדי הסוכר לאורך היום אחרי ארוחות הם תקינים ובמסגרת היעדים שקיבלתי ממרפאת הסוכרת, אבל *ברוב* המדידות העצמיות בבוקר בצום המדדים הינם גבוהים (115-130) ולא מצליחה להגיע לרמות תקינות בצום.
יודגש, שארוחות הלילה (במידה ואני אוכלת) הינן קטנות וממש לא עתירות בפחמימות.
עושה כ״כ הרבה שינויים לצאת מהמצב של סיכון מוגבר לסוכרת אבל מה ניתן לעשות עם הסוכר בצום?
ימי היומולדת עצובים אצלי במיוחד (גם החגים), יותר מסתם יום רגיל. הדיכאון והחרדה גרמו לי להתנתק מחברים וממש להתרחק ממשפחה אפילו עד כדי נתק מאנשים מסוימים במשפחה. הריחוק מגיע ממני אבל הדיכאון אשם, לא אני. הציפייה שהקרובים ביותר כן ייתאמצו יותר ולא יתייאשו וילוו אותי בחיי ההתמודדות הזו, אבל זה לא קורה ועם השנים המצב של הריחוק רק מחמיר ויש בי כעס ויש בי עצב ויש בדידות ויש אכזבה עצומה.
אז השבוע היה יומולדת ואמא שלי אפילו לא הרימה טלפון אלא הסתפקה בסמס של מזל טוב. כשהערתי לה: ״את מאחלת מזל טוב בהודעה???״ היא מיד התקשרה ובירכה בברכה שהייתה ל
התחלתי לבצע בדיקות לערכי הסוכר עם הפריסטייל.
לא מצליחה לפענח כיצד מחליפים דוקרן.
האחות שמה את דוקרן ואני ממש לא יודעת איך להחליף.
מהיכן פותחים את המד כדי להוציא הדוקרן המשומש ולהחליפו בחדש?
סובלת בשנים האחרונות מכאב נוירופתי שבא לידי ביטוי בשריפה בכפות הרגליים עם לבישת נעליים סגורות, אבל בעיקר בזרמים חשמליים בכפות הרגליים והידיים. לפני מס' שנים עברתי בדיקת הולכה עצבית שיצאה תקינה. נטלתי מס' סוגי תרופות במינונים שונים לשיכוך הכאב (אלטרולט, גאבאפנטין וסימבלטה), שהקלו במקצת את הכאב. למרות שאני לא סוכרתית רשמית, מאוד יכול להיות שהנוירפתיה שלי מושפעת מחשיפת הגוף לרמת סוכר גבוהה במשך השנים האחרונות.
האם למרפאת כאב יש יכולת לאתר ולטפל במקור הכאב ולא רק בסימפטומים? מהן הבדיקות שנעשות במרפאות כאב בהקשר לבעיה הנ"ל? מה יש למרפאת
אז אחרי ה124 מ"ג בחודש שעבר. ערכתי בדיקות נוספות: סוכר בצום 123 מ"ג וA1C 5.9%. יצוין, שלאמי סוכרת 2 ולדוד גם היה סוכרת, הוא עבר דיאליזה והשתלת כליה. בת 40, סובלת מהשמנת יתר (התחלתי שינוי תזונתי והורדה במשקל מאז שקיבלתי את התוצאה לפני חודש. ניתן לשים לב שהסוכר בצום נמוך ב1 מ"ג. ציפיתי שיהיה נמוך יותר, כי באמת הקפדתי. למה שינוי תזונתי והפחתה במשקל מעניק לי הפחתה של מ"ג 1? זה יכול להיות? האם הגיוני?).
אני מעוניינת להתחיך בטיפולי פוריות. האם מעבר להורדה במשקל ותזונה נכונה אני צריכה להתחיל טיפול תרופתי? ייעוץ סוכרת כלשהו? לאיזה רופא על
שלום, בת 40 בריאה. סובלת מהשמנת יתר. בבדיקת דם בצום התקבל מדד של סוכר 124.
1. האם מדובר באבחנה של סכרת? האם פרט לשינוי תזונתי והפחתה במשקלי אני אמורה להתחיל טיפול בכדורים?
2. סובלת מסיפטומים של נוירופתיה כבר בערך 3 שנים: זרמים חשמלים בכפות הידיים והרגליים. במהלך הזמן, נטלתי גאבאפנטין במינונים שונים ואז עברתי לסימבלטה 90 מ"ג כאשר מי שליווה אותי לאורך כלההליך היה נוירולוג (גם ערכתי בזמנו בדיקה להולכה עצבית שהייתה תקינה). יש שיפור בתחושות, אבל עדיין חולף הזמן ואני ממשיכה להרגיש את הזרמים שלא נותנים מנוח בעיקר במצב מנוחה. האם הטיפול ה
במיוחד, מוזמנים להצטרף אלה בעלי רמת תיפקוד נמוכה בחיים, אלא המרגישים שהחרדה והדיכאון השתלטו על חייהם ותפסו פיקוד עד שגרמו להם להרים ידיים מהחיים, אלה שנמנעים לקחת חלק מפעילות ופעולות היומיום בשל ההפרעה הנ"ל , אלה שלא כ"כ רואים סיבה להמשך מאבק על חייהם, אלו המרגישים חריגים בתוך חברה שחבריה מתפקדת וחיה את חייה הרגילים.
אני קוראת לכל אלו בגילאי ה30 פלוס שמרגישים שזה עתה דיברתי עליהם, לבוא ולהצטרף אליי ולעוד אנשים רגישים וטובים כדי לחוש שאנחנו לא לבד, שאנחנו לא חריגים בעולם הגדול שלא עוצר לרגע מלכת רק בגלל שאנו יצאנו מהדבוקה החברתית. כיף
במיוחד, מוזמנים להצטרף אלה בעלי רמת תיפקוד נמוכה בחיים, אלא המרגישים שהחרדה והדיכאון השתלטו על חייהם ותפסו פיקוד עד שגרמו להם להרים ידיים מהחיים, אלה שנמנעים לקחת חלק מפעילות ופעולות היומיום בשל ההפרעה הנ"ל , אלה שלא כ"כ רואים סיבה להמשך מאבק על חייהם, אלו המרגישים חריגים בתוך חברה שחבריה מתפקדת וחיה את חייה הרגילים.
אני קוראת לכל אלו בגילאי ה30 פלוס שמרגישים שזה עתה דיברתי עליהם, לבוא ולהצטרף אליי ולעוד אנשים רגישים וטובים כדי לחוש שאנחנו לא לבד, שאנחנו לא חריגים בעולם הגדול שלא עוצר לרגע מלכת רק בגלל שאנו יצאנו מהדבוקה החברתית. כיף
במיוחד, מוזמנים להצטרף אלה בעלי רמת תיפקוד נמוכה בחיים, אלא המרגישים שהחרדה והדיכאון השתלטו על חייהם ותפסו פיקוד עד שגרמו להם להרים ידיים מהחיים, אלה שנמנעים לקחת חלק מפעילות ופעולות היומיום בשל ההפרעה הנ"ל , אלה שלא כ"כ רואים סיבה להמשך מאבק על חייהם, אלו המרגישים חריגים בתוך חברה שחבריה מתפקדת וחיה את חייה הרגילים.
אני קוראת לכל אלו בגילאי ה30 פלוס שמרגישים שזה עתה דיברתי עליהם, לבוא ולהצטרף אליי ולעוד אנשים רגישים וטובים כדי לחוש שאנחנו לא לבד, שאנחנו לא חריגים בעולם הגדול שלא עוצר לרגע מלכת רק בגלל שאנו יצאנו מהדבוקה החברתית.
במיוחד, מוזמנים להצטרף אלה בעלי רמת תיפקוד נמוכה בחיים, אלא המרגישים שהחרדה והדיכאון השתלטו על חייהם ותפסו פיקוד עד שגרמו להם להרים ידיים מהחיים, אלה שנמנעים לקחת חלק מפעילות ופעולות היומיום בשל ההפרעה הנ"ל , אלה שלא כ"כ רואים סיבה להמשך מאבק על חייהם, אלו המרגישים חריגים בתוך חברה שחבריה מתפקדת וחיה את חייה הרגילים.
אני קוראת לכל אלו בגילאי ה30 פלוס שמרגישים שזה עתה דיברתי עליהם, לבוא ולהצטרף אליי ולעוד אנשים רגישים וטובים כדי לחוש שאנחנו לא לבד, שאנחנו לא חריגים בעולם הגדול שלא עוצר לרגע מלכת רק בגלל שאנו יצאנו מהדבוקה החברתית. כיף
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו