ימי היומולדת עצובים אצלי במיוחד (גם החגים), יותר מסתם יום רגיל. הדיכאון והחרדה גרמו לי להתנתק מחברים וממש להתרחק ממשפחה אפילו עד כדי נתק מאנשים מסוימים במשפחה. הריחוק מגיע ממני אבל הדיכאון אשם, לא אני. הציפייה שהקרובים ביותר כן ייתאמצו יותר ולא יתייאשו וילוו אותי בחיי ההתמודדות הזו, אבל זה לא קורה ועם השנים המצב של הריחוק רק מחמיר ויש בי כעס ויש בי עצב ויש בדידות ויש אכזבה עצומה.
אז השבוע היה יומולדת ואמא שלי אפילו לא הרימה טלפון אלא הסתפקה בסמס של מזל טוב. כשהערתי לה: ״את מאחלת מזל טוב בהודעה???״ היא מיד התקשרה ובירכה בברכה שהייתה לג