R Edit אולי אני עדיין לא בדיכאון. אני מפחדת להיכנס למקום הזה ולדבר על זה, אולי אין לי שום בעיה ואני מחפשת אותה? אולי אני פשוט בדכדוך זמני ולא רוצה שיחמיר? אני טיפוס אופטימי מאוד, מלאת חיים ואנרגיה, יש לי הרבה חברים שאוהבים אותי, משפחה, בעלי, שני ילדים מקסימים (5,7).. על פניו הכל מצויין.. מה גורם לי לכתוב כאן: לאחרונה אני מרגישה שפשוט אני לא נהנית מהחיים כמו פעם. אפילו הטיולים בחו״ל כבר פחות מלהיבים אותי. אני יותר עצבנית מפעם. (אבל כולם עצבניים לפעמים) לפעמים בא לי סתם לבכות ואין סיבה ממשית, מחפשת סיבות שונות להצדיק את התחושה, לחץ בעבודה, הורמונים, וכו׳. אני מאוד מאוד עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה אולי אני עדיין לא בדיכאון. <p>אני מפחדת להיכנס למקום הזה ולדבר על זה, אולי אין לי שום בעיה ואני מחפשת אותה? אולי אני פשוט בדכדוך זמני ולא רוצה שיחמיר?<br /> אני טיפוס אופטימי מאוד, מלאת חיים ואנרגיה, יש לי הרבה חברים שאוהבים אותי, משפחה, בעלי, שני ילדים מקסימים (5,7).. על פניו הכל מצויין..<br /> מה גורם לי לכתוב כאן: לאחרונה אני מרגישה שפשוט אני לא נהנית מהחיים כמו פעם.<br /> אפילו הטיולים בחו״ל כבר פחות מלהיבים אותי.<br /> אני יותר עצבנית מפעם. (אבל כולם עצבניים לפעמים)<br /> לפעמים בא לי סתם לבכות ואין סיבה ממשית, מחפשת סיבות שונות להצדיק את התחושה, לחץ בעבודה, הורמונים, וכו׳.<br /> אני מאוד מאוד אוהבת את החיים, אין לי מחשבות אובדניות, ולא רוצה שיהיו.<br /> אני אוהבת את העבודה שלי ואת מה שאני עושה בחיים.<br /> אבל, אני מוטרדת בזמן אחרון, תחושה שיש לי הרבה מטלות ואני לא מספיקה כלום, וכשיש זמן פנוי, אז אני לא ניהנית ממנו, כי אני מוטרדת מהמטלות שיש לי ושלא נגמרות.<br /> אולי זה בסדר להרגיש כך?<br /> הרי אני לא יודעת איך אחרים מרגישים ואיך מרגיש בן אדם בריא או בדיכאון.<br /> אני מתארת שבוע/שבועיים אחרונים. ביומיים אחרונים, כואב לי הבטן (אולי צירוף מקרים). אבל אחרי כל מה שקראתי כאן, מפחדת שאולי יש לי סימפטומים לדיכאון?<br /> כדאי לי לחכות ולראות? אולי אני מגזימה..<br /> אפשר לצאת מזה לבד? זה יכול להחמיר? </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה