ברגעים כמו עכשיו, אחרי שעליתי מעט במשקל באופן מכוון וש״הצלחתי״ לאכול (עדיין בתת משקל), אני מרגישה שאני נורמאלית וממשיכה להגדיר את עצמי כמאושרת. אז האם אני אמורה בכלל להשתייך לקהילת החולנים הזאת שאני כל כך נמשכת אליה? אציין שוב כי מעולם לא אובחנתי. אני מתנדנדת בין החיים הנורמאליים והטובים שלי לבין המשיכה לרזון הבלתי פוסקת הזו, ואני בטוחה שאם הייתי רוצה להיפטר מההפרעה הזאת במאה אחוזים- כנראה שהייתי מצליחה. העניין הוא שקשה לי להיפרד ממנה. החלטתי בסוף לא לבקש עזרה כי זה רק יחמיר את המצב ואת התדמית שלי. מה עושים? אני הורסת את הגוף שלי וזה