וגם אלה עם כן
אני ביום כן יום לא
ואם אני לא ישנה המון – לפחות עשר שעות או שתים עשרה שעת, הראש לי מעוך כמו עפיםון שדרכו עליו.
חוצמזה אני עצובה כי….
הכלבה שלי מאוד מאוד חולה.
אני יודעת שזאת תחילת הסוף.
קשה לי. עצוב. עצוב לי שעצוב לה.
אני מנסה לא לחשוב על העתיד אבל פוחדת מה יהיה כשאםסיק לגמרי עם הריאלין.
לא רוצה לרוץ לשם.
כרגע הגוף והנפש מסתגלים ליום כן יום לא.
מנסיוני תוך יומיים שלושה אני אמורה להרגיש יותר טוב.
חמעשה כבר בטח הרבה יותר טוב בהשוואה למה שהיה לםפני כמה חודשים כשניסיתי להימנע ליום אחד מהריטלין.
אני לא יודעת למה אבל אני רוצה