נמאס לי לשרוד. בשנים האחרונות אני כל הזמן נמצאת במצב שאני חיה אבל לא באמת. אני מתמודדת עם דיכאון כבר המון שנים (אובחנתי רשמית רק לאחרונה) ואני לא מסוגלת יותר. באלי להיות מאושרת, בלי תחושת הבדידות הקבועה או הספקות העצומים בעצמי. בלי תחושת הזרות שהולכת איתי לכל מקום (משפחה, עבודה, חברים) או תחושת העצבות הבלתי מובנת. יש ימים שלמים בהם אני רק מסתובבת במיטה מצד לצד וימים שאני כבר איכשהו אופטימית בהם מהר מאוד נצבעים לי באפור.
איך ממשיכים ככה? כמה אפשר עוד לסבול? כמה אפשר עוד להילחם במשהו כזה גדול. נמאס לי להילחם. באלי שקט!