אני מרגישה שפשוט נמאס לי. כל כך הרבה זמן שאני מנסה להשתיק את הקולות, להשתיק את ההפרעה. להגיד לעצמי שאני כמו כולם ושזה לא קיים. מנסה לעשות הכל רגיל ולאכול כמו כל השאר. עד שפתאטם מישהי רזה ממני מגיעה, או מישהי שאולכת פחות ואני שוב מרגישה את התחושה הזאת שאני משקרת לעצמי, שאני לא נותנת לאני האמיתי שלי לצאת החוצה כמו אותה הילדה. והכי הרבה? אני מרגישה קנאה. קנאה שהיא הצליחה ואני לא. אני מרגישה כל גל מגעילה ואני שונאת את עצמי כל כך. אני רוצה שיראו לי את העצמות ואני שונאת כשזה לא קורה. חברות מקנאות בי שיש לי גוף יפה לדעתן, אבל אף אחד לא מבין