אני מאלה. כלומר כשאני מאוזנת.
היה עצוב מבאס ולא מפתיע שמי שהתייחס בצורה הכי סטיגמטית לפסיכולוג המתמודד זה פסיכולוג וקבוצת הפסיכולוגים. … חלק מזה שהיה כ"כ קשה לי היה ההתמודדות הנוראית של העמיתים והבוסית כלפי כשזה קרה, וזה שאני יודעת כמה מי שעסוק רב היום בלתייג אחרים – רואה את הכל במגירות.
בגלל זה גם כשהתייצבתי לא יכולתי לחשוב על לנסות לעזור לעבוד כשכירה ולהביא את עצמי באופן אותנטי. ואחרי 15 שנה במקצוע אני לא יודעת לעשות משהו אחר.
איך יוצאים מהפלונטר?