אחרי תקופה בלתי מבוטלת וארוכה כאין סוף של דכאון,ביקורת עצמית מטורפת ומחשבות שליליות ואובדניות ואף כבר העדר מחשבות או קצרי מחשבה-
אני חושבת שאני מכורה.
השליליות,חוסר הרגשות,האלימות ותחושת כשלון ומוות עוטפות אותי כל הזמן. ( והקושי הגדול הוא שזה הרגיש לי ככה שנים רבות של להתמודד עם זה וכאב שזה המצב ושאני לא מצליחה להשתחרר מזה)
זה קשה. וזה מרגיש שזה כל מה שיש בי.
יש שיגידו שזה רחמים עצמיים,לוזריות וכשלון. אולי. כל מה שאני יודעת שהגוף שלי לוהט מכעס ומאשמה פנימית והכל מרגיש סגור ומפחיד.
מחפשת מרפא ללא הצלחה בינתיים