ענבריו

מרגיש כמו נושא מצונזר..אני אישית סוחבת אותו זמן לא מועט.. הממ..אני לא רוצה בהן..כמו ברוב הדברים במצב הזה..אבל הן שם.. לא רוצה להשמע נוראית ומסכנה ככ..אם מישהו גם סוחב אותן וסתם רוצה לשתף או יודע קצת להתמודד איתן..

בין המקום שמרגיש שאני תקועה בלופ קדחני.. לבין הבנה של התדרדרות משמעותית.. זה מקום מפחיד להיות בו. ובודד.. להרגיש שנאה עצמית ולעולם..ולשנוא את ההרגשה הזאת..להאטם ולהסגר כל פעם..עוד ועוד...לנסות לפתוח את זה עם אנשים כדי למצוא פתרון ולהבין שזה עוד סוגר אותי יותר...ומעלה רק מחשבות של להעלם. כל הזמן ההרגשה של ניתוק ודחייה וסבל. לא רוצה להיות בנקודה הזאת. לא רואה אלטרנטיבה. ומרגישה בעיקר חנוקה ועם תסכול גדול מאוד.. עצות/טיפים/ כיוון חדש...הכל יתקבל באהבה 3>

מישהו היה? ניסה? יודע לתת מידע לפה או לשם?

אחרי תקופה בלתי מבוטלת וארוכה כאין סוף של דכאון,ביקורת עצמית מטורפת ומחשבות שליליות ואובדניות ואף כבר העדר מחשבות או קצרי מחשבה- אני חושבת שאני מכורה. השליליות,חוסר הרגשות,האלימות ותחושת כשלון ומוות עוטפות אותי כל הזמן. ( והקושי הגדול הוא שזה הרגיש לי ככה שנים רבות של להתמודד עם זה וכאב שזה המצב ושאני לא מצליחה להשתחרר מזה) זה קשה. וזה מרגיש שזה כל מה שיש בי. יש שיגידו שזה רחמים עצמיים,לוזריות וכשלון. אולי. כל מה שאני יודעת שהגוף שלי לוהט מכעס ומאשמה פנימית והכל מרגיש סגור ומפחיד. מחפשת מרפא ללא הצלחה בינתיים

פשוט עזרה. אני מרגישה בתחתית התחתיות. בלי כיוון,בלי מטרה,בלי רגש. שבורה. אני אפילו לא בטוחה למה אני מבקשת עזרה..

כולם בהתלהבות של להתארגן ולשמוח. יוצאים למסיבות עם חברים ואנשים..ואני פשוט לא מבינה למה אני כל הזמן באותו מקום. לא מאושרת. בוכה. וכמה זה נורא להגיד שונאת את כולם ואת עצמי. בקושי מתקשרת עם הסביבה. אני לא רוצה להיות במקום הזה...וזה תמיד צף...זה תמיד שם... אני לא רוצה בזה עוד. לא עוד

מעלה פה את הנושא של סהרוריות...ממש לשוט בתוך החלל והסביבה.. יש אנשים שמרגישים את זה גם? ( אצלי זה ממש מרגיש בכל רגע נתון) ואם יש דרכים לטפל בזה?

היי..אני קצת עמוסה בדברים שעוברים עליי ומה שאני מרגישה.. אני אנסה לרשום פה כמה שאפשר. אני בעיקר אתחיל בעניין שאני בדיכאון. כבר תקופה ארוכה וגם זו לא פעם ראשונה או שניה... זה ככ שגור בי שזה מרגיש שככה הייתי כל החיים. (וזה לא ככ מעורר תקווה). מה שיותר קשה זה כמה שאני חושבת שאני מכירה בזה..אני לא. אני לא באמת מוכנה לקבל את המצב ולפעול. יש בי כל הזמן אכזבה כללית מעצמי על המצב. אצלי זה מתבטא בזה שהחיים שלי מרגישים שהם בלופ אינסופי. המחשבות צרות וחוזרת על עצמן, קיימות ספקות לגבי הכל בחיים.מה שהכי מפחיד אותי זה המחשבה והמציאות שאני לא מצלעוד...