בין המקום שמרגיש שאני תקועה בלופ קדחני.. לבין הבנה של התדרדרות משמעותית..
זה מקום מפחיד להיות בו. ובודד..
להרגיש שנאה עצמית ולעולם..ולשנוא את ההרגשה הזאת..להאטם ולהסגר כל פעם..עוד ועוד…לנסות לפתוח את זה עם אנשים כדי למצוא פתרון ולהבין שזה עוד סוגר אותי יותר…ומעלה רק מחשבות של להעלם. כל הזמן ההרגשה של ניתוק ודחייה וסבל.
לא רוצה להיות בנקודה הזאת. לא רואה אלטרנטיבה. ומרגישה בעיקר חנוקה
ועם תסכול גדול מאוד..
עצות/טיפים/ כיוון חדש…הכל יתקבל באהבה 3>