היי..אני קצת עמוסה בדברים שעוברים עליי ומה שאני מרגישה.. אני אנסה לרשום פה כמה שאפשר.
אני בעיקר אתחיל בעניין שאני בדיכאון. כבר תקופה ארוכה וגם זו לא פעם ראשונה או שניה… זה ככ שגור בי שזה מרגיש שככה הייתי כל החיים. (וזה לא ככ מעורר תקווה). מה שיותר קשה זה כמה שאני חושבת שאני מכירה בזה..אני לא. אני לא באמת מוכנה לקבל את המצב ולפעול. יש בי כל הזמן אכזבה כללית מעצמי על המצב.
אצלי זה מתבטא בזה שהחיים שלי מרגישים שהם בלופ אינסופי. המחשבות צרות וחוזרת על עצמן, קיימות ספקות לגבי הכל בחיים.מה שהכי מפחיד אותי זה המחשבה והמציאות שאני לא מצליחה