בחלומות הכי גרועים שלי' כילד, כנער שפונה לטיפול, זועק לעזרה, 'הצילו משהו חמור לא בסדר איתי', לא יכולתי לדמיין, או קיוויתי ככ שלא, אגיע לגיל 30 והשדים שהקיפו אותי בילדות ילוו אותי גם לפה, ילכדו אותי בכלא מבודד, בתרחיש בלהות כזה שאין לו סוף.

כ"כ הרבה פעמים חשבתי שאוכל להמלט, לסיים את החיים הנוראיים שלי, לברוח מעוד שנים נוראיות שמחכות, שבתוכם יש ככ הרבה ימים אינסופיים שחוזרים על עצמם עם מטען אינסופי של כאב ומצוקה. אבל אני לא מצליח לעשות זאת, אפילו שעמלתי להשיג בידי את מה שנחוץ לסוף מובטח ושלו. לא כי יש חריץ של תקווה, ולא כי יש בדיל של נ