אני בת 15. סובלת כבר כמה שנים מדיכאון.
פניתי לעזרה שלוש פעמים, קיבלתי פסיכולוגית שעוזרת לי להבין שיכולתי לעשות את העבודה הזו בעצמי.
אמא שלי חושבת שהמצב שלי משתפר, החבר שלי חושב שהמצב שלי השתפר, כולם חושבים שאני בסדר ושאני מרגישה טוב יותר.
אני לא יודעת איך להגיד להם שאני לא מרגישה כלום, שהלכתי לאיבוד.
ניסיתי לדבר עם אמא שלי שוב, אבל היא לא לוקחת אותי ברצינות בכלל.
לילה אחד הייתי שיכורה (כי זה הדבר היחיד שעוזר חוץ מלחתוך) ומסתבר שכתבתי על הקירות את מה שאני מרגישה. בין המשפטים כלול גם המשפט "בבקשה תעזרו לי, אני עומדת למות". דוד שלי שם לב