מאז שאני זוכרת את עצמי אני בחורה חרדתית
התקפי חרדה פה ושם אך לא נתתי לזה חשיבות התקפים ותקופות פחות טובות תמיד בעיקבות פרידות מבני זוג אך תמיד חזרתי לעצמי והתקדמתי הלאה והמשכתי לנהוג לבלות לצאת להכיר גברים להכנס למערכות יחסים לטוס לעבוד בחול
עד שהטריגר היה לדעתי
נכנסתי למערכת יחסים עם גבר נשוי ( מקווה שלא אקבל תגובות שופטות ) לא גאה בעצמי אך מספרת כי רוצה להפסיק להאשים את עצמי ולקבל שזה יכול לקרות שאתה מוצא את עצמך נכנס להרפתקאה מתאהב ונשבר הלב . התאהבתי עד מעל הראש הרגשתי שזה הדבר הכי טוב שקרה לי הוא לא נתן לי להרגיש שיש אישה אחרת בת