רציתי לשתף במשהו משעשע לשם שינוי. החיים עם טרשת לא פשוטים ואני מחפשת תמיד סיבה לחייך למרות הקשיים. מקווה שתתחברו.
אחותי שחייה בלונדון מתבכיינת השבוע על החמסין שפוקד אותם ונתתי כמה טיפים להתמודדות עם החום – אצלי הסימטומים לא אהבים חום. היא צחקה.
היום היא התעניינה לגבי הרעידת אדמה באיזור ושאלה אם הרשגתי. אז הסברתי לה שלצערי לא נהניתי מזה כי אני חייה עם סחרחורת באופן קבוע וגם אין לי שעות שינה רצופות אז גם כך הייתי ערה- בקיצור לנו חברי המועדון הזה של טרשת נפוצה החיים הם רעידת אדמה מתמשכת. לא?