Edit מתנצלת מראש על אורך המכתב… זה כל מה שעל ליבי שלום לכולם ,שמחה להגיע לפורום כזה… שאפשר לשתף וישנה הזדהות עם מצבים מסוימים. אני כותבת כאן כי אני חושבת שיש בי מועקה כלשהי המורכבת מהרבה דברים. חשבתי יהיה קל לכתוב על זה מאשר לדבר על זה .אני מוקפת אנשים ,חברים ,מכרים ,אבל מנסיוני –לא כולם מסוגלים להכיל. גם כשאני מנסה להסביר מצבים זה פשוט נשמע כמו התלוננויות. אז, אני בת 25 ,סטודנטית שנה א' ,כרגע בתקופת מבחנים ,משלבת עבודה מזדמנת .אני כרגע בוהה במסך ,כל כך הרבה מה לומר ,לא יודעת מאיפה להתחיל .אז נתחיל מזה שאני לא כל כך מאמינה ברופאים עם חלוקים שיושבים על הכיסא שלהם וזורקים עלייך כדורים עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה מתנצלת מראש על אורך המכתב… זה כל מה שעל ליבי <p>שלום לכולם ,שמחה להגיע לפורום כזה… שאפשר לשתף וישנה הזדהות עם מצבים מסוימים.<br /> אני כותבת כאן כי אני חושבת שיש בי מועקה כלשהי המורכבת מהרבה דברים. חשבתי יהיה קל לכתוב על זה מאשר לדבר על זה .אני מוקפת אנשים ,חברים ,מכרים ,אבל מנסיוני –לא כולם מסוגלים להכיל. גם כשאני מנסה להסביר מצבים זה פשוט נשמע כמו התלוננויות. אז, אני בת 25 ,סטודנטית שנה א' ,כרגע בתקופת מבחנים ,משלבת עבודה מזדמנת .אני כרגע בוהה במסך ,כל כך הרבה מה לומר ,לא יודעת מאיפה להתחיל .אז נתחיל מזה שאני לא כל כך מאמינה ברופאים עם חלוקים שיושבים על הכיסא שלהם וזורקים עלייך כדורים סינטטיים כלשהם אז כבר מעכשיו אשמח שלא ימליצו לי על תרופות (כן,גם לחוסר אמונה ברופאים יש לי סיבות מספיק טובות).<br /> השעה כרגע 00:30 ואני מרגישה חיה ,הרבה יותר חיה מ9 בבוקר או 1 בצהריים.<br /> בשנת הלימודים הזו מצאתי את עצמי הרבה קמה בכוח ומכריחה את עצמי ללכת לכיתה ב8 בבוקר .<br /> לקח לי משהו כמו 4 5 שעות להתאושש (זמן ההתאוששות שלי פגע בי בצורה משמעותית=הפסד הבנה של החומר הנלמד .<br /> פשוט ישבתי בכיתה עם עיניי עגל נעוצות בלוח ,עם חבריי בקושי תיקשרתי בטענה שאני "לא בנאדם של בוקר" )<br /> הייתי מסיימת יום לימודים וחוזרת הביתה וקוראת ומנסה ללמוד לבד את כל מה שכתבתי בשיעור כי לא באמת הייתי שם,ואז הולכת לעבודה בשיא האנרגיות (איפה מסתתרות האנרגיות בבוקר???)<br /> הגעתי לתקופת המבחנים –יש לציין 13 מבחנים בהפרש של 3 ימים אחד מהשני.לא קל.<br /> אבל הנה,רציתי להצליח ,אני מצליחה להוציא ציונים טובים מאוד .<br /> הנה ,אפילו ראש המחלקה בלימודים המליץ עליי למנכ"ל כלשהו שיקחו אותי לעבוד בתחום .מחמיא מאוד.<br /> לא בטוחה עד כמה אני מעוניינת בזה עכשיו.<br /> החיים עוברים בלופ מהיר מידי .לקח לי זמן להחליט מה ללמוד,עזבתי את הבית ,עם חששות כלכליות בעיקר,והנה כמו שאני אומרת לאחרים "תתחילו בצד אחד,כלשהו ,ואתם כבר תזרמו והכל ילך טוב" ,<br /> כן יישמתי את זה על עצמי. ועדיין מיישמת ,ועדיין חיה בפחדים…הו ! הנה הנושא שעליו רציתי לדבר.<br /> לא מצאתי שם כולל לדברים שאני מרגישה וחווה ,לכן מספרת הכל ואתם תחליטו איך לקרוא לזה.<br /> אבל מה שבטוח זה לחץ ומתח ברמות גבוהות<br /> זו רק אני או שגם לכם קיימים קולות בראש שמדברים איתכם?<br /> זה בעצם מה שנקרא המחשבות שלנו ? אז המחשבות שלי לא נחות . הן עובדות שעות נוספות והן גם נסחפות יותר מידי.<br /> לפעמיים אני מדמיינת דברים נוראיים,איך אני אגיב כשאמא תמות (אמא שלי בריאה ),מה יקרה לאחי אם הוא יבחר להתגייס לקרבי (ואפילו דברים גרועים יותר שאני לא מצליחה להקליד),מדמיינת את אבא שלי הומלס ברחוב מרוב האלכוהול שהוא צורך (ההורים התגרשו גירושים מכוערים מאוד ,שכללו אלכוהול אלימות אשפוז וכלא .וכל זה כשהייתי בת 17 עם אח קטן בן 4),בקיצור המון מחשבות רעות שאין לי את מי לשתף כי אפילו לא בא לי להוציא אותם מהפה שלי.<br /> יש לי "פחד קהל" ,אני לא אוהבת לעמוד מול אנשים רבים ולדבר ולהשפיע .<br /> כבר הצלחתי להבין את זה ממזמן ,מאז הצבא בערך ,תמיד התביישתי ,למרות שאני נראת מצוין ובמפגשים מצומצמים יותר אני מרגישה יותר בנוח .<br /> למרות שיש לי סטואציות שאני מעדיפה לא לדבר כלל כי אני מתבלבלת במילים לפעמים ומספרים (למשל ישבתי עם חברה וספרתי לה משהו ,כשבראש שלי ידעתי שאני מתכננת להגיד את המילים "מ8 עד 16" ויצא לי בקול רם "מ16 עד 8" ,ולהמשיך בשיחה וכמה שניות אחרי זה לחשוב על זה בראש ולתקן את עצמי.<br /> יש סיטואציות שאני מדברת עם אנשים ואז בסיום השיחה אני חושבת לעצמי "יכולתי לומר… רציתי להגיד עוד משהו….איך לא הצגתי את זה אחרת …."<br /> יוצא שאני חושבת פעמיים לפני שאני מדברת ולפעמים בוחרת כבר לא לדבר מהפחד לא להגיע לפואנטה ,או מהפחד שהשיחה תיקטע ע"י מישהו אחר. אני חושבת שזה בעיה של יכולת ביטוי ,קשה לי לבטא את עצמי כמו שבאמת הייתי רוצה ,בגלל זה כבר 4 שנים שאין לי בנזוג .<br /> לא הצלחתי להיפתח למישהו בלי להשים מסיכה על עצמי ולהרשים ולהרשים ולהרשיםםם ואז לחזור הביתה מהדייט ולהגיד "הוא לא בראש שלי .לא ילך",<br /> או מצב שבכלל העדפתי לקיים יחסי מין בשביל הסיפוק שלי ..פחות מילים יותר מעשים נקרא לזה.</p> <p>השנה במיוחד,הכרתי את הבדידות מקרוב ,למרות שהכרתי המון אנשים חדשים ,אבל אף אחד לא במצב של "לחפש" חברים חדשים .לכולם יש את המעגל החברתי שלהם ושם זה נגמר.<br /> קיימת בי דאגה תמידית לגבי מצב כלכלי ,אני חיה ממשכורת למשכורת ,הכל על השקל .אין חיי מותרות.אין חיי חברה .אפשר לומר שאני בריאה .<br /> אבל לא נפשית …הנפש נשחקת .הציפרניים שלי גם ,כסוסות עד העצם ,הרגל מגעיל ומכוער שאני לא מצליחה להיפטר ממנו .לאחרונה גם התחלתי למשוך קצוות שיער לפה ולתלוש עם השיניים (שמעתי שזו איזושהי הפרעה לא טובה )</p> <p>הגוף שלי חלש וכואב דורש מסז' בעיקר בצוואר ,הראש שלי כואב ופגום בקטע של הזיכרון (לדוגמא דיברתי עם חברה ,דיבור רציף ואז כשהגעתי לחלק להסביר לה שהייתי בנתניה .עצרתי שם. ושתקתי כי חשבתי מה לעצמי מה עשיתי אתמול בנתניה למה נסעתי לשם ,ואחרי הכמה שניות האלה הסברתי לה )<br /> אני דיי בטוחה שזה בגלל חוסר המוגלובין ברזל וחומצה פולית וכל זה…<br /> נתתי דוגמא אחת לכל מיני מצבים ,אבל תאמינו לי יש אין ספור דוגמאות למקרים של השכחה והבלבול<br /> סליחה,הייתי חייבת לפרוק את כל זה .פעם ראשונה שאני שופכת הכל במקלדת</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה