חשבתי שלא אזדקק יותר לשירותכם , אך המציאות חזקה יותר מכל תיכנון .
קשה לה מאוד מאד . למרות שהיא משתפת ואני תומך אני מבין שיש רגעים שהיא נלחמת בעצמה ומגייסת את כל הכוח רצון שלה .
בשבוע האחרון היה לזיוה שלי קשה מאוד.
יום חמישי היה השיא … היא פשוט בכתה לי בטלפון ותוך כדי בכי שהיא על משהו אחד שקופת חולים לא מאשרת לילד הקטן שלנו ריפוי בעיסוק .
היא הזכירה את זה שחסר לה ואף אחד כבר לא מדבר איתה בעבודה כמו פעם … כי כבר לא אחת מהחבר'ה .
ואני כמו מטומטם אמרתי לה אז תחזירי לעשן והא ענתה לי אני לא שם . ממש לא חוזרת .
כמובן שאחרי שניתקנו התקשרתי לה