הרמתי ידיים היום. בעצם לפני רק כמה שעות.. ניצח אותי האוכל.. העוגיות, השוקולדים, הגלידות ניצח אותי היקום ניצחו אותי החיים או שבעצם הפסדתי אני. הפסדתי במאבק הפנימי. הפסדתי לעצמי. להחלטות. לרצונות. להבנות.
השכל מבין תספרי למישהו שיכול לעזור , תשתפי. אבל מי יכול לעזור? הכל תלוי בי! וזה הדבר הלא טוב הכי גדול! שכל האחריות עלי.
אז גם כשמחליטה לספר ולשתף הפה נסגר המבט נאתם והראש מורכן. כרגיל כבר התרגלו לזה. ( הצוות של המרפאה)
אז ככה זה כשאני המפסידה והאוכל רוקד ועולה עלי.. או שזה לא האוכל אלא משהו אחר?…
אני אוכלת שטויות, מקיאה אבל איך שיוצאת