A Edit האם אי פעם אצא מהדיכאון? זה "הפוסט" הראשון שלי פה .. קוראים לי אלונה ( שם בדוי) ואני בת 16 וחצי . עד לפני שנה וקצת ההפרעות היחידות שהיו לי הן הפרעות קשב וריכוז יחד עם הפרקטיביות וocd . אך לפני שנה אמא שלי נפטרה בגיל מאוד צעיר , בלי התראה מוקדמת ובלי מחלה . העולם שלי נפל וקרס. אבל עם זאת , כל חצי שנה ראשונה של האבל לא היו סימני דיכאון . אפילו הלכתי לבית ספר כרגיל , והמשכתי במוזיקה שאני עושה , רק אחרי חצי שנה , בעקבות המון שינויים אחרים בבית ,שאחותי ניתקנ קשה איתי ועם אבא , וגם האובדן של אמא .. נפל לי האסימון. לא רציתי יותר כלום . לא רציתי יותר בית ספר, לא רציתעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 5 תגובות האם אי פעם אצא מהדיכאון? תוכן<p>זה "הפוסט" הראשון שלי פה .. קוראים לי אלונה ( שם בדוי) ואני בת 16 וחצי . עד לפני שנה וקצת ההפרעות היחידות שהיו לי הן הפרעות קשב וריכוז יחד עם הפרקטיביות וocd . אך לפני שנה אמא שלי נפטרה בגיל מאוד צעיר , בלי התראה מוקדמת ובלי מחלה . העולם שלי נפל וקרס. אבל עם זאת , כל חצי שנה ראשונה של האבל לא היו סימני דיכאון . אפילו הלכתי לבית ספר כרגיל , והמשכתי במוזיקה שאני עושה , רק אחרי חצי שנה , בעקבות המון שינויים אחרים בבית ,שאחותי ניתקנ קשה איתי ועם אבא , וגם האובדן של אמא .. נפל לי האסימון. לא רציתי יותר כלום . לא רציתי יותר בית ספר, לא רציתי לנגן . פשוט לא יצאתי מהמיטה . השנה התחילה ואני שוב באותו מצב . רק בשונה מפעם קודמת , סופית אני רוצה לעזוב את הנגינה והבית ספר שאני לומדת בו( יש בו מגמת מוזיקה) . אני חשבתי לבקש אשפוז פסיכיאטרי . הייתי אמורה להתחיל השנה טיפול פסיכולוגי יחד עם הפריזמה שאני לוקחת כמה חודשים אבל אני כבר בבכי בלתי נשלט כבר תקופה טובה , וזה רק אני ואבא , הוא לא מסוגל להתמודד . אחרי כל ההקדמה הארוכה הזו, רציתי לשאול, נגיד ואתאשפז ואטופל, האם אי פעם הדיכאון יחלוף עם הזמן ואחזור להיות ילדה צוחקת ושמחה באופן תמידי? האם זה קשור רק לאובדן של אמא שלי ופשוט הזמן יעשה את שלו? </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה