ל Edit בבקשה עזרה – לפני שיהיה לי מאוחר מידי :( לפני יותר מחצי שנה יצאתי עם מישהו לדייט ראשון. ביום הדייט נכנסו לאוטו והתכוננו לחזור הביתה. רק שלו היו תכנונים אחרים.. במשך כ20 דק שהרגישו כמו נצח, הוא אנס אותי. לאחר כמה ימים הגשתי תלונה במשטרה. השתפנתי לאחר כשבוע (בעיקר בגלל שלא הייתי מסוגלת יותר לענות על שאלות החוקרים) וביטלתי את התלונה. לאחר מספר חודשים התקשרו אליי מהמשטרה ואמרו לי שאותו בחור הגיש עליי תלונה שאני זאת שאנסתי אותו. ברגע אחד כל הצעדים שצעדתי קדימה נמחקו וחזרתי לאותו ערב גיהנום. הגענו למשפט, חברים שלו היום שם. צעקו עליי, השפילו אותי. זה נגמר בזה שהוא היה צריך לשלם את עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 29 תגובות בבקשה עזרה – לפני שיהיה לי מאוחר מידי :( תוכן<p>לפני יותר מחצי שנה יצאתי עם מישהו לדייט ראשון. ביום הדייט נכנסו לאוטו והתכוננו לחזור הביתה.<br /> רק שלו היו תכנונים אחרים..<br /> במשך כ20 דק שהרגישו כמו נצח, הוא אנס אותי.<br /> לאחר כמה ימים הגשתי תלונה במשטרה. השתפנתי לאחר כשבוע (בעיקר בגלל שלא הייתי מסוגלת יותר לענות על שאלות החוקרים) וביטלתי את התלונה.<br /> לאחר מספר חודשים התקשרו אליי מהמשטרה ואמרו לי שאותו בחור הגיש עליי תלונה שאני זאת שאנסתי אותו.<br /> ברגע אחד כל הצעדים שצעדתי קדימה נמחקו וחזרתי לאותו ערב גיהנום.<br /> הגענו למשפט, חברים שלו היום שם. צעקו עליי, השפילו אותי.<br /> זה נגמר בזה שהוא היה צריך לשלם את הוצאות המשפט בגלל התנהגות בלתי הולמת לבית הדין ( אחרי שניסה להכות אותי בפני השופטים).<br /> חשבתי שפה הכל מאוחריי.<br /> אבל זה רק התחיל.<br /> אחרי כמה ימים חברים שלו חיכו לי מתחת לבית ופוצצו אותי מכות. פעמיים זה קרה.<br /> לאט לאט העיניים דעכו.<br /> אבל אז, לפני כ6 שבועות 2 חברים שלו חיכו לי בפארק, באמצע שעשיתי הליכה, וגררו אותי למבנה שהיה ליד, תוך שהם חוסמים לי את הפה שלא אוכל לצעוק לעזרה.<br /> אחד אחרי השני הם אנסו אותי. בלי רחמים.<br /> ואני כמו בול עץ שלא מצליח לזוז.<br /> הם סיימו את הכאב וההשפלה הזאת במשפט: "אם תלכי להתלונן במשטרה, הסיפור שלנו רק התחיל. אם תסתמי את הפה שלך, לא נתראה יותר לעולם".<br /> ברחתי הביתה ושמרתי את הסיפור בבטן.<br /> אבל מסתבר שבבטן שלי לא היה רק הסיפור הזה.<br /> לאחר מספר שבועות גיליתי שאני בהיריון (בחילות, הקאות, כל מה שבא עם זה..).<br /> החלטתי (ופליז אל תשפטו) לעשות הפלה.<br /> שבוע הבא היתה אמורה להיות ההפלה.<br /> רק שאתמול, בעבודה.. היתה לי הפלה טבעית. בלי שום התראה מראש. בלי שום הכנה נפשית.<br /> בלי שום כוחות להתמודד עם מה שמגיע עם הפלה.<br /> הרופא אמר לי שהסיכויים להיריון תקני בפעם הבאה ירדו, בגלל שזו הפלה טבעית. וצריך לבדוק אם בעיה אצלי או אצל הגבר (לא הייתי מוכנה נפשית לבדוק את זה אתמול).<br /> הלכתי אתמול לישון אצל 2 חברים שלי, כדי לא להיות לבד.<br /> ידיד שלי שאל אותי: "למה את בוכה חיים? הרי בכל מקרה תכננת לעשות הפלה? עכשיו זה יצא יותר טוב שזה בלי תרופות ובלי כלום".<br /> אז ממה אני בוכה? למה הדמעות יורדות סתם ככה?<br /> הן יורדות על ההשפלה, על הבושה, על הכאב, על האונס – ע"י 3 גברים סה"כ, על הפחד שמישהו יכאיב לי שוב, על הפחד שאני לא אצליח לקום מפה.<br /> ובעיקר על הפחד שלא אצליח להקים משפחה משלי.<br /> לא חושבת שיש בי את הכוחות לקום שוב על הרגליים.<br /> ולמה בכלל לעשות את זה?<br /> בשביל מה בכלל להתמודד שוב עם הכל?<br /> הרי כל רגע משהו יכול לקרות. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה