עד לא מזמן לנשמה שלי לא היו דרישות. אולי בגלל שגרת היום העמוסה שלי איכשהו קלעתי שלא במכוון לכל הבקשות הנסתרות של הנשמה. כעת, אחרי תקופה ארוכה שלא הקשבתי למצוקתה, נפער בה בור ענק ששואב כמעט הכל לתוכו. ולכן כל ניסיון להניח אבן דרך מסתיים בריקנות חוזרת. כל ניסיון לחזור לדברים הטובים שעשיתי שייבנו את אישיותי נעלמים כלא היו. איך דרך סלולה. רק תהום.
איך ממלאים את הבור?