בגיל 11 נכנסתי לדיכאון אחרי שנשלחתי לאומנה. בגיל 14 אושפזתי במחלקה סגורה למשך שנה אחרי בריונות בבית ספר. בגיל 16 למדתי להתמודד לבד – בלי תרופות בכלל. הכרתי את הסמים. הכרתי את האלכוהול. הכרתי בחור שאהב את הדברים האלה ואני אהבתי אותו ולכן אהבתי גם אותם. 8 חודשים היינו יחד, 8 חודשים בהם חשבתי שאינני מספיק טובה בשבילו, כי זה מה שהוא אמר. זרקתי אותו. לא זרקתי את הסמים. השתקמתי, התגייסתי, נפלתי. אני חושבת על המוות יותר ממה שבנורמה. אני רוצה להכאיב לעצמי שוב. אני לא רוצה לקום בבוקר אני לא רוצה לאכול ולא לישון. אני לא יודעת איך זה קרה, הכל הי