קשה לי, קשה לי לנשום ולהרים את הראש, קשה לי להיות מנותקת, קשה לי להתחיל מחדש שוב, ושוב ושוב. אני לא רוצה להיות הרעה ואני תמיד ככה, מסתכלים עליי כאילו אני נטשתי, אני עזבתי וזה באמת נכון אני באמת עזבתי והשארתי את הבת שלי אצל אבא שלי כי לא יכולתי עם עצמי, רק עם עצמי לא יכולתי יותר, כשאתה לבד ורק מקבל על הראש לא משנה כמה מאמצים נתת וכמה דם ירקתי אתה לבד, ביום שזה ואפילו טיפה לפני נותק הקשר ואני לבד מאז פשוט לבד, עם העבודה בבית והלקום מותשת בבוקר אם בכלל קמה מהמיטה ואף אחד לא באמת יכול להבין מה זה לקום ולישאר גמורה מעייפות, מה זה לעבור חיי