דיכאון וחרדה

שלום לכולם,

אני נוטל ציפרלקס כמה שנים טובות ומזה שבועיים נמצא במינון של 15 מ"ג (לאחר שהעליתי מ-10 מ"ג). מאז העלאת המינון אני חווה תופעה קבועה ומוזרה: משעות הבוקר ועד הצהריים אני סובל מבחילות קשות, חוסר תיאבון אטום ותחושה "הפוכה" ומכווצת בבטן.

באופן עקבי, לקראת שעות הערב התחושה הזו חולפת כמעט לחלוטין, הבטן נרגעת והתיאבון שלי חוזר.

רציתי לשאול:

האם שבועיים לתוך העלאת המינון זה עדיין סביר לחוות תופעות לוואי כאלה במערכת העיכול?

ממה נובע ההבדל הקיצוני הזה בין הבוקר (סבל ובחילות) לבין הערב (הקלה משמעותית)?

מתי תופעות הלוואי של העלאת המינון אמורות

היי אני בת 25 מאובחנת בחרדה חברתית. אני עתידה להתחתן עוד יומיים ואני ממש ממש בלחץ שלא אקבל חרדה בחופה או ברחבה. 

אני נוטלת ציפרלקס 15 מ״ג וכדור טבעי בשם ״לשיאה״  

אך עדיין דופק לי הלב כשאני רק חושבת על החתונה שלי ואני מדמיינת את הנורא מכל. 

הפחד הכי גדול שלי לקבל התקף חרדה בחתונה ובחופה ואני פשוט לא מפסיקה לבכות ובדיכאון. 

אני אשמח לעצה בנושא או משהו שיוכל להרגיע אותי. חשבתי על לוריואן אבל מפחדת להיות רדומה

מה קורה זאת שוב אני והפעם מרגישה על הסף אני רוצה להיות במצב רוח טוב אני רוצה תמיכה אני רוצה אהבה ואני עכשיו נמאת במצב שההורים שלי לפני גירושים ובגללל זה הכל גרוע והכל מבולבל ואין לי כוחות לכולם הכי הייתי רוצה לא לחיות אבל בתוכי יש עדיין ניצוץ קטן שרוצה אני רוצה אהבה אני רוצה חיים טובים שאני יהנה בהם אני רוצה להצליח וכלום אני רוצה ולא רוצה אין לי כח וחשק לכלום יכול להיות דבר כזה דיכאון מוסווה אין לי כוחות ואני מאוד עצובה ויש לי כבר המון חתכים ביידים טוב יאללה אני צריכה תמיכה יש למישהו או למישהי לתת לי אני רוצה כח ועזרה ולצערי אין לי כל

שלום רב,

אני מתמודד במהלך השנה האחרונה עם תסמינים קוגניטיביים ונפשיים שהחלו לאחר שימוש בחומרים פסיכדליים ולאחר מכן טיפול דו־צדדי ב־SGB (Stellate Ganglion Block).

לאחר החמרה במצבי אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית, שם קיבלתי טיפול תרופתי שכלל אנטי־פסיכוטיים (קווטיאפין, קלוזפין) ומייצבי מצב רוח (ליתיום, למוטריג’ין). לא נצפה שיפור משמעותי תחת טיפולים אלו. לאחר השחרור הופסק הלמוטריג’ין, ובהמשך התחלתי טיפול במירטאזפין, אשר הביא לשיפור חלקי בעיקר בהפחתת עומס מחשבתי והצפה קוגניטיבית.

הסימפטומים העיקריים שאני חווה כוללים:

• שינוי משמעותי בתחושת העצמי ותחוש

היי… סובלת מפוסט טראומה (אבל הייתי תפקוד גבוה) עד שהיה נפילה של טיל בעיר שאני גרה… משם חוויתי הידרדרות מהירה במצבי הנפשי. זה החל מחרדות שלא הניחו לי ואז לדיכאון…. במשך חודשיים ניסיתי לטפל בעזרת דברים טבעיים כמו: תיאנין, תוספי תזונה ומלטונין ללילה… כמו כן רמוטיב ששתיתי 3 פעמים… אחרי התלבטות אתמול התחלתי ציפרלקס… קשה לי מאוד אני מרגישה שאני מתפרקת מבפנים.. לא יודעת איך ממשיכים ככה 

אחרי כמעט שנה של טיול אני עומד לחזור לארץ.

. 

מרגיש שאני נמצא במצב בו אין לי יכולת לפתח קשרים טובים כל עוד אני לא בטוב 

לא תכננתי כלום לעתיד 

רק חלמתי בכלליות כל חיי על דברים שנראים לי כרגע כדמיוניים ובלתי אפשריים להשגה.

רק מנסה לחשוב על זה או לתכנן משהו ומציפה אותי חרדה ופאניקה שמפחידות אותי להתעסק בנושא.

אני לא ישן כבר שבוע שאני מתעורר ב3 לפנות בוקר וכל החרדות מציפות שמובילות לדיכאון (מתעוררות להן מחשבות אובדניות ואמאלה איזה מפחיד זה)

אני מדבר עם חברים וכולם אומרים לי להאמין בעצמי ולחמול לעצמי.

ההורים נותנים עצות רציונליות כמו להתבגר או להת

אני משתדלת להסתכל על העולם בצורה חיובית, אבל לפעמים זה כל כך קשה,  

הי, מרגישה מצוקה נפשית מאוד גדולה עכשיו! ולבד עם זה... אפשר להתכתב איתי קצת?

לא יכולה לשאת יותר את הכאב , לא משנה מה ניסיתי

כל כך כואב לי ואני בוכה כל יום בלי סוף 

לא מצליחה לתפקד , אין פתרון למצב שלי 

בא לי כבר שיגמר

גיל מעבר 

אוף אני ממש עצובה ואין לי עם מי לדבר ולשתף וקשה לי נורא אני מרגישה שאני מתפוצצת כבר אוף

פעם אחרונה שפירסמתי פה דיווחו עליי זה היה ממש לא נעים וגם לא באמת עזר , עשיתי מה שתיכננתי ולצערי גם ניצלתי 

יש אנשים שפשוט צריך לתת להם לעשות מה שהם רוצים , לא את כולם אפשר להציל