המצב שלי כל כך קשה, שאפילו לכתוכ כבר אין טעם.

לטיפול כבר אין טעם ללכת. רק רבתי עם המטפל היום.

אין לי סבלנות לחכות שהכל יסתדר.

אתם יודעים מה לא הוגן?

שאנשים נולדים כל כך בקלות, הולכים לעבוד כל כך בקלות, מכירים חברים כל כך בקלות,
מתחתנים, והופ… יולדים.. והנה נוצרה לה משפחה.
ועוד אישה בהריון.. ועוד אישה שיולדת ממש בדקות אלה.

זה כל כך פשוט… נכון?

אבל לא לי.

ואני כבר כל כך מיואשת מהמחשבה שייקח זמן, שאני מלאה בבעיות,
ובמקום לחטוף קריזות ולריב עם המטפל ולהרוס את כל הפגישה, אני צריכה סבלנות.

והסבלנות הזו? בינתיים לקחה לי יותר משנתיים.

ולמה שמ