פוסט שפורסם באחד הדפים בפייסבוק

מיטוכונדריה · 2020-03-17T20:58:03+02:00

הקורונה היא פרומו לעולם חדש איך תיראה האנושות ביום שאחרי הקורונה? שאלה לגיטימית בהתחשב בהגבלות החדשות שפוקדות אותנו יום ביומו; במדפים הריקים בחנויות, בעתיד התעסוקה המפוקפק, ובעובדה המטרידה שלא רק מדינת ישראל, הווילה בג'ונגל, חווה טלטלה, אלא האנושות כולה. שוב, אז איך תיראה האנושות ביום שאחרי הקורונה? מוקדם מדי לענות. קפיצה מיותרת בזמן. עוד לא ספגנו את המשבר הנוכחי, טרם חווינו את הֶדף המכה שמתהווה ועיכלנו אותה כהלכה. עוד נצטרך לעבור ימים על ימים, חודשים על חודשים עד שנתרגל לשגרת החיים החדשה. טעות לחשוב כי נחזור לחיים הקודמים שלנו. המוני עסקים, קטנים וגדולים, לא ישובו לקדמותם. האנושות תתחיל להתרגל לרעיון שלא יוצאים לקולנוע הערב, לא מתרווחים על מושב התיאטרון מול מסך הקטיפה האדום, או מתענגים עד אור הבוקר במסעדת גורמה טובה. כמו חיות מאולפות, כך הקורונה תרגיל אותנו לסדר חדש. ויהיה לנו קשה מאוד להחזיר עטרה ליושנה. מנגד, יהיו אלה חיים מסוג חדש, שלא הכרנו. חיים מהפכניים כאלה שרק ייחלנו בסתר ליבנו. האנושות תשיל מעליה שכבה מחוספסת, מזוהמת ועבה של מותרות. היא תזרוק לאשפת ההיסטוריה את הטינופת שפיתח האגו האנושי תאב הבצע, והחיים אחרי הקורונה יתחילו בהדרגה להיות פשוטים. עניינים. מפוכחים. ברור שהשינוי לא יקרה מחר בצהריים, גם לא אחרי פסח. איש גם לא מבטיח שחילוף המצבים יעבור חלק, אלא יהיו עליות ומורדות, קיטורים ונסיגות, אך אין ספק שזו הזדמנות פז לאנושות, להתבגר ולצעוד בגאון אל שלב הנעורים שלה. כעת אנחנו מתנתקים איש מרעהו בכפייה. כך קבע משרד הבריאות – ואנחנו נענים בפקודה. לומדים להתקשר וירטואלית. מתכווננים על תדר פנימי יותר. אבל השינוי הזה טרי ואינו מצביע על מגמה של חידוש. כמו שמסתיימת מערכה צבאית והדופק הלאומי מאט והאנשים זורקים את הערבות ההדדית מחוץ לדלת, כך יקרה כשהקורונה תעזוב את חיינו. נקפוץ בשמחה על כל מה שבא ליד. אם אכן המצב יימשך ויכבס אותנו, יסחט אותנו, ייבש אותנו, ויניח אותנו מקופלים על מדף – נתחיל למצוא בחיים המוגבלים שלנו טעם חדש. מיוחד. עמוק. לא הנאה רגעית שנולדה מקפיצה מבית קפה למסעדה, לא התלהבות מטיסה ומלון מפואר, לא התרגשות מאיפה נבלה הערב ולאן ניסע מחר. הקורונה תנתק אותנו בעל כורחנו. היא תוליד בנו בשלבים חושים חדשים. תיתן לנו יחס חדש לבילוי, ערך מחודש לזמן שלנו. את חלקנו האחד היא תלמד שהחיים הם לא פיקניק, ואת חלקנו האחר היא תלמד שאנחנו לא כלואים בבית סוהר. אלא כך או אחרת אפשר להתייחס לחיים בצורה רצינית ומחושבת יותר, ובתגובה לזכות מהם לנשימה חדשה. הקורונה מבורכת בדרכה. היא עושה ניקיון יסודי בלב ובמוח, בעם ובעולם. היא מפלסת דרך לביקורת בונה על החיים שלנו. מעלה אותנו לדרגה משמעותית של מחשבה, של רצון, של התקשרות לחיים. הקורונה כמו נחש קטן, ארסי, שמרים את ראשו מהמחילה ושואל אותנו בלחש: "נו, בשביל מה אתם חיים? האם יש משמעות לחיים שלכם?". ופתאום הנגיף כבר לא מזיק, אלא גורם מועיל, מאבחן, מברר ומלבן. נגיף הקורונה הוא חלק מהטבע. שליח שלו. ובטבע כמו בטבע אין דבר רע. הטבע, גם אם מגיב בחיוב או בשלילה, גם אם נראה שגורם נזק או חבלה, זה רק כי הוא מגן על עצמו. הטבע הוא שלם. סגור, מערכתי. פועל על פי מערכת חוקים מוגדרת. מוחלטת. הטבע הוא עגול, גלובלי, מקושר, אינטגרלי. אנחנו הפוכים לו. אנחנו מפרים את האיזון בטבע. אנחנו סוחטים את כל המשאבים, רומסים את כל המחצבים, אונסים את הים והיבשה. בטבע אין רע. אנחנו פורעי החוק הגלובלי, מייצרים זבל בכמויות, מייצרים מוצרים בלי צורך. מזהמים, מלכלכים, מתבהמים. ולשם מה? כדי לעשות רושם על האחרים. כדי להציג את עצמנו כגדולים ומוצלחים. אין כאן יותר מאגו שלא תורם דבר למערכת. והקורונה חושפת את החברה האנושית ה"נגועה" במגפת השאננות, האטימות, האדישות, הרוע וההרס. לכן, צודקת גרטה טונברג, הפעילה השוודית הצעירה לאיכות הסביבה. אנחנו במו ידינו ורגלינו הורסים את כל האקולוגיה, חונקים זה את זה. חוסמים נהרות, עוצרים תהליכים טבעיים. צודקת. החיים של כל הדורות הבאים תלויים בדור שלנו. משבר הקורונה הוא הזדמנות להכיר שלפעמים הטבע חזק מאיתנו. אפשר להתבודד מפניו, וצריך כך לפעול, אבל חשוב יותר להעלות למודעות הציבורית שהוא עוזר לנו להבריא את מערכת היחסים הקלוקלת בינינו. הקורונה היא עזר כנגדנו. ואנחנו לא מחפשים לחזור לחיים אליהם התרגלנו, אלא מבקשים להפנים את הלקחים שמוליד השבר, דורשים לגלוש על גל השינוי שהמציאות מזמנת. אז נחייה בחצי ממה שהיה, בשליש, ברבע, העיקר שנהיה בריאים, רגועים, שלווים. לנו, לילדים שלנו, לנכדים. הטבע לא בא להעניש אותנו. בשלב ראשון הוא מבצע בלימת חירום ומכניס את כולנו לבידוד, לצמצום עד להכרחי, ובשלב הבא הוא יפעל לתיקון סטייה מהנתיב האנושי. הטבע ההרמוני בא להראות לנו דבר אחד: אנחנו פועלים בדיסהרמוניה. הוא שלם – אנחנו מפולגים; הוא מחובר – אנחנו מפורדים; הוא פועל באלטרואיזם – אנחנו מונעים מאגואיזם. ההתקשרות השלילית בינינו לא מזיקה רק לחברה האנושית, אלא לטבע כולו. העולם המקושר והחברה הלא-מקושרת יוצרים יחד קצר שמשבשים את האיזון הכולל המערכת הטבע. בין ברמות הדומם שבטבע, כמו התפרצות הרי געש, גלי צונאמי, רעידות אדמה ועוד; בין ברמות הצומח, כמו מכת ארבה, שריפות ענק ביערות ועוד; בין ברמות חי כמו נגיפים ביולוגיים דוגמת הקורונה. החוליה החסרה הזאת - בין החברה לעולם - תלויה באחריות כל אחד מאיתנו. לכן לא לצפות שהטבע ישתנה. הוא לא. הוא קבוע ומוחלט. אלא שאנחנו נשתנה. כל אחד ואחד מאיתנו שישתנה. ולא כלפי הטבע, אלא כלפי הזולת. כי אם נלמד להתקשר כמו הטבע, נלמד להיות חברה אחידה – למרות אינספור השונויות בינינו – נהיה בהרמוניה, כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו.