סטנד-אפ: גילי ריד והפרטנר- כאב ריד

גילי ריד · 2020-07-13T23:33:46+03:00

מכירות את זה שחרא בחיים ממש וכאילו בא לך לקפוץ לתוך לג בעומר, פשוט להיכנס לבר כוכבא באיזה מנגל ולהיות שישליק וול דאן? כן איזה מדליק. וואי מכירות את זה שאין כוח יותר לכלום אבל אתן יודעות שאסור לוותר כי כך חונכתי וזה מה שהקלישאה אומרת וכמובן שקלישאות נכונות, מה זה קורע... אני פיפי...... אגב פיפי מכירות את זה שאת הולכת לשירותים ואז עושות פיפי שהוא מדהים ואתן יוצאות ואתן מרגישות האדם הכי טוב בקוסמוס? כן כן, מדהים. מכירות את זה שהחיים לא מפתיעים אתכם, לפחות כך חשבתן, ששום דבר לא יפתיע אתכן ואז זה קורה, יצר החיים מופיע מולך כצחוק... מכירות את זה שהלב פיזית כואב לך ברמה של לקחת אדוויל? אה נכון, אנחנו לא לוקחות תרופות כי זה פילטר רך על מנת "לעבור את החיים" ואם הצלחתן לעשות את זה עד עכשיו אז למה עכשיו תרופה? וואי מכירות את זה שאתן מספרות בדיחה אחת הטובות לחברים ואף אחד לא צוחק? איזה עולם. כאילו אני ממש עומדת מולכן ומדברת על עצמנו ומספרת על הבעיות... זה כמו לדבר עם חברים על הדברים שכואבים לך אבל הם לא קיימים אתן פאקינג קהל שלם שבא לצפות בי מדברת אבל כל הפאקינג קהל הזה מורכב ממני, כמה עצוב-פאטלי. בחודשיים-שלוש האחרונים החלתי להיכנס לפורום יותר ויותר, הגעתי למצב שאני נכנסת לפה באזור ה10-20 פעמים, לפעמים כדי לראות מה הגיבו לי על הפוסטים אם בכלל הגיבו, ובעיקר נכנסת כדי לראות האם באותו רגע סופסוף ישפכו ממני המילים המתאימות והמדויקות שמתארות בדיוק כמה שכואב לי. כמה שעצוב לי ורע לי, כמה שאף פעם זה לא מספיק כדי להשכיח את הצער הכה ארוך ועמוק. הפסקה שלפני, המונולוג הזה, הסטנד-אפ הזה, זה משהו שכתבתי לפני כמעט חצי שנה, ולכן אני כאן שוב ללא מילים קולעות. אני אעשה את כל מה שבגדר האתיקה והאחריות האישית שלי כאדם על מנת להעלים את הכאב הזה, בעצם אי אפשר להעלים, אבל אפשר למגר לכמות קטנה יותר. הכאב הזה... אוחח... כמו עלוקה שנצמדת לאאורטה ולא מרפה, עם אחיזה של שרירן. הוא כמו עוגיה, אוכלים אחת ואז רוצים עוד, הוא גדל וגדל ומתרבה, הכאב מסתווה לרעב וגורם לך לאכול המון ולהתנפח מכאב שלבסוף, שכבר אין מקום בכלל, את סופגת את הכל. אני מרגישה שבאופן יום-יומי, על בסיס שנייתי, יש איזו דודה יחנע כזו שצובטת לי ממש חזק את הלב, רק שהיא לא דודה, זה האויב. כואב לי וזו מחלה חשוכת מרפא, לפחות היום... סופרת את הדקות ומחכה לשמש שתזרח כדי שהיום יהיה אתמול והמחר יבוא ואולי יאיר את החושך...