בדרך כלל קל לי לכתוב יותר כשרע לי, אז הכל יוצא בשצף קצף, מילים מרחפות מעל הנייר ואני מקיא את חוסם את נשמתי.

היום עשיתי אחרת, לקחתי את עצמי לים, למקום שאני מבלה בו תדיר מאז היותי בן 5. בפעם השניה שכרתי גלשן ונכנסתי למים. 13-14 שנים מאז נכנסתי עם גלשן למים. היום תפסתי גל ראשון והגוף מתחיל להוריד חלודה ולהרגיש קצת יותר חלק מהים, להרגיש את הזרימה המעגלית כשאין גלים, להרגיש את העוצמה כשיש גלים, להתחבר עם הגל ולהרגיש את הכל מווברץ לך מתחת לרגליים בתחושה שבלתי ניתנת להסברה. יש דברים שצריך לחוות לבד אחרת קשה מאוד להסביר. זה אחד מהם.
אהבה שניי