אני לא מדבר על לא להתחבר אליו או שהצורה הגשמית שלו מפריעה לי בעין.
הגעתי למצב כזה שמה שלא יאמר , מה שלא ייתן, אקח ואומר אמן, רק תפסיק את הכאב הזה לעזאזל, לפחות תקהה אותו במעט.

ועכשיו, בפעם האחרונה שהייתי, הוא לא כל כך זכר מי אני בכלל, אמר דברים שלא כל כך מדויקים, הוריד כדור משמעותי והשאיר אותי עם 2 כדורי הרגעה בערך.

עכשיו אני יודע שיש לי דיכאון לא פשוט, ולקח זמן אבל הוולבוטרין הצליח להרים אותי מהמיטה למרות תופעות הלוואי שלו.
מצד אחד הוא מנסה לשכנע אותי לקחת את הכדור כשאני אומר לו שאני לוקח אותו כבר 4 חודשים בהוראתו.

העניין הוא שבסוף