היי שמי שמואל,

פיטרו אותי מהעבודה, ואני מרגיש שעולמי חרב עליי.
זה סוף של תקופה,
תקופה של יציבות כספית שגרמה ליציבות נפשית.
מעכשיו אני לא יודע מה יקרה.
עשיתי כל מה שיכולתי, וזה לא עבד.
אני בן 38, ואני ביישן ומתבייש לדבר עם בנות, אני רוצה לפתוח ערוץ יוטיוב, ולהתפרנס מזה ולא יודע אם זה אפשרי.
וןרק המחשבה של לעשות את כל זה היא יותר מדי.
אבל יש משהו בלכתוב כאן את זה שמשחרר את זה.
את הפחד, את החוסר וודאות, את המועקה.
יש משהו בלקרוא פוסטים של אנשים אחרים, כדי לזכור שגם אנשים אחרים סובלים.
וכמו שאני סבלתי גם אפשר להתגבר על זה, זה זמני.
אז זהו