מצרף לעיונכם שיר נאיבי שכתבתי פעם וקשור לנושא :

והיה…

והיה ותתקל בני, באדם עם התקף חרדה,
לעולם אל תפנה אליו, את גבך.
תקשיב לו במאור פנים,
דבר איתו באופן איטי,
בהבנה, כדי שיירגע.

החזק את ידו, הוא אינו מצורע,
חייו כנראה, אינם פשוטים,
איש אינו בוחר, בכזאת "חוויה".

לעיתים בני, תתקל באדם,
הנמצא בעיצומו של משבר,
הוא בקושי יוכל לדבר,
תהייה שם בשבילו,
תספוג כל תו ודמעה בסיפורו,
אל תבקר, אפילו עצות אל תפזר,
פשוט תהייה איתו ותכיל את כאבו.

בני, זו מצווה גדולה,
לסייע לאדם במצוקה,
דע לך, שהרוב יתעלם וימשיך בדרכו,
אבל אתה תעצור ותהייה איתו,
כי בח