זה כבר לא הוגן.

לוליפופ666 · 2021-01-22T04:46:13+02:00

כשהייתי בת 11-12 והיועצת גילתה שאני חותכת את הידיים שלי (לא היה לי מושג בעצמי למה) עושה מזה סרט שלהם ובסופו אני נשארתי לבד עם הלבד שלי היה ניסיון שלא תבינו שלא פשוט כרגיל מטפלים לא רוצים לטפל במה שבאמת קשה. והסיפור שלי מסובך ארוך קשה והרוב שאפילו אני לא מכירה כל חלקי הסיפור (נמחקו לי שנים בלייב מהזיכרון) זה מתסכל אותי השנתיים בתור ולהרגיש את ההידרדרות מתרחשת בכל יום יותר ויותר אני במקום הכי גרוע שהייתי בו ולאף אחד לא אכפת! אני מקיאה מלחץ על בסיס יום יום, כואב לי הגוף כולו ועל המפרקים אין בכלל על מה לדבר, HS הולך לכיוון שלב 3 מרוב הדיכאון הנפש שלי ריקה ואפלה והקולות רק צורחים עליי בתורם, אני מרגישה לא שייכת לפה, לא רצויה ומיותר וככה זה היה כל החיים המזדיינים שלי. זה לא הוגן ועוד הובטח לי: "ברגע שתרצי עזרה תקבלי" אני לא מבינה מה הקטע של אנשי המקצוע לשקר למטופלים בעיניים? או מה הקטע החולני הזה עם התחקיר משטרה אצל הפסיכיאטרים השונים עם תחושה מזעזעות שלא מאמינים לי. פשוט קשה לי והתחושות עם הפלאשים בין הקאה לטיק לכאב בטן הכל כך נפשי ואם זאת כל כך פיזי. העולם שלי לא הוגן, והתחושה שלי משרד הבריאות פשוט מחכה שנפגעו נפש יתאבדו הרי למה נותנים מרשמי מוות בביקור הראשון? למה משקרים ומסתירים מידע על הכדורים? והתורים שלא נגמרים? החוסר אנושיות מצד פסיכיאטרים? הם פשוט מחכים שנלך כדי שהם לא יצטרכו לטפל בשברים שהתאספו עם השנים.