ער"ן - עזרה ראשונה נפשית

אני כבר נגמלתי קצת מהאובססיה לנסות להתאבד, ושוב זה מתחיל לחזור לי, היה לי גבול כזה נעים שהרגשתי שאני רחוקה מזה ופתאום זה מתחיל להשתלט עלי שוב, 

איך אני יחזיר על כל השנים שפספסתי על כל השנים שלא היו לי ועדיין אין לי חברים על כל השנים שפגעו בי על כל השנים שדרכו עליי על כל השנים שצחקו עליי על כל השנים שצחקו עליי שאין לי חברים על כל השנים שאני הייתי לבד על כל השנים שהייתי מחפש תירוץ בראש מה להגיד להורים למה אני לא יוצא מהבית ביום העצמאות על כל השנים שאמרו לי תלך לאילת עם חברים אני אשלם העיקר תלך אבל עם מי אני אלך ? אין לי חברים אין לי אף אחד איך אני אמור להחזיר לעצמי את השנים האלה שבחופשות אני לבד בכיפור לבד בחופש הגדול לבד על כל השנים שאני לא מצליח לצחצח שיניים כי אין לי כבר כוח

לא טוב לי בארץ אני מרגיש שאני לא אמור להיות פה אני לא מצליח לסמוך על אף אחד, אני חייב לעזוב אני רוצה חיים שקטים כל פעם שאני נזכר בחופשות אני מתחיל לבכות ולפתח קנאה למי שהייתי בזמן שלא הייתי בארץ, אני מת לעוף מכאן.

אני לא יודע לתת סיבות ספציפיות אני פשוט פיזית לא מרגיש שאני מסוגל להישאר ואין לי למי להגיד את זה כי אני פוחד שזה ישמע מגוחך אני רוצה לעזוב לתמיד.

קשה לי אני צריכה לדבר עם מיהו מהר אני עצובה 

בס"ד 

רוצה להרגיש אהובה ללא תנאי

להיות מחוזקת ומסופקת מעצם היותי אישה שחיה בעולם

הלוואי הייתי מצליחה למצוא חברות לדבר איתן מעבר לשעות העבודה.

חברות הן מגיעות והולכות 

הכי כיף שיש חברה שכל הזמן שואלת לשלומי ואני לשלומה. קשר קרוב ובונה עצמאות וביטחון

צריך לדבר עם חברים על מה שאוהבים לעשות כדי לדעת כמה טוב להם וכמה מצליחים, כי אנשים עושים דברים כדי להרגיש טוב.

צריך לדבר ברור ולעניין כדי להבין זה את זה.

צריך להיות שמח על הצלחות חיוביות שיש.

כשלא מאמינים לנו ולא נרצה לשכנע, נשאר לא לענות. 

לפעמים יכולים לנסות להכריח אותנו לענות.

כשמרעים לנו, צריך לדרוש שיפסיקו ולהתלונן.

כשרע למישהו, צריך לשאול אותו מה עוזר לו כדי שנדע איך לעזור לו.

אני ממש רוצה לדבר פה עם משהו זה ממש יעזור לי 

תענוג מטורף,

יש לי תסמונת קדם וסתית (לענייני זה אומר דיכאון, התעצמות כל דבר שלילי לפעמים לרמות מחרידות, עצבים ותשישות).

האבסורד הוא, כי החיים צריכים אבסורד,

שאני בכלל גבר.

לא ארחיב, אבל בגלל ההלכה (שאני נותן אחוזים גבוהים לאמיתותה, מהנחות לוגיות כאלה ואחרות) אסור לי לעבור התאמה מגדרית.

לפחות בינתיים לא ראיתי את ההיתר המיוחל.

אז בינתיים אני כותב לאוויר ב3 בלילה, מרגיש רע,

כל המטלות שנדחות ונדחות צועקות עלי מכל עבר.

ואני שולח את הדספוריה כפול התסמונת קדם וסתית שיענו להן במקומי.

נ.ב ובלי הצעה לטיפול תרופתי בתסמונת קדם וסתית, זה לא ה

אני בוכה הרבה קשה לי אני צריה את ההורים שלי אבל הם מתו זה ממש קשה לי אני רוצה קשר קרוב ואין לי

אני עצובה רוצה את ההורים ממש אני בוכה קשה לי צריכה אותם ממש אבל הם מתו וזה כואב מואד בלב אני רוצה פינוק חם ומישהו לדבר איתו

הבעיה שלי היא שאני חושבת יותר מדי. 

אני יודעת שיש לזה יתרונות, למשל, זה יכול להוביל לחשיבה מעמיקה ולחשיבה יפה לפעמים.

יש מצב שאני אצליח אפילו להתפרנס מזה או משהו כזה. 

אבל יש לזה גם חסרונות, למשל, זה פשוט הרסני לפעמים! – אני לא באמת צריכה להרחיב בעניין הזה, נכון?

לא יודע אני מרגיש תחושת ריקנות חזקה באסה