שלום לכולם:)
אחרי כ 8-9 שנים על פאקסט 20, הרגשתי שהתרופה כבר פחות עובדת, והגוף מעין פיתח כלפיה סבילות. בחצי שנה האחרונה ניסיתי להיאחז בתרופה בכל מחיר, אבל אני והפסיכיאטר הבנו שאולי שווה לשנות.
הפסיכיאטר שלי המליץ על מעבר ישיר בין פאקסט ללוסטרל. יומיים ראשונים על 25 מג, שבוע על 50 ולאחר מכן 100.
רציתי לשאול האם מעבר ישיר זו דרך מקובלת? נורא חושש מתופעות לוואי, קל וחומר שפקסט תרופה חזקה.
תודה רבה ושבת שלום 🙂
בחיים לא היה לי כל כך קשה אני לא מסוגלת להתמודד איתם כבר
אני נערה ומתמודדת עם התקפי חרדה לא מפסיקים כל התקף אני חושבת שזה הולך להיןת השניות האחרונות שלי אני כבר ממש לא יכולה
הי. לוקחת סימבלטה (30 מ״). לאור כאבי ראש כרוניים הומלץ ע״י נוירולוג לקחת אלטרול (1.25 מ״ג). קראתי כי השילוב עלול להיות בעייתי. אודה להתייחסותכם
בברכה.
היי
סובל מחרדה ודיכאון מזה כ12 שנים, בחודש האחרון התחלתי טיפול בציפרלקס עדיין לא ממש משפיע יותר מידי אבל פחות רע קצת, בכל אופן מהחרדה הראשונה שקיבלתי לפני 12 שנים יש לי כמו הפרעות בראייה כמו זבובים כאלה וזה לא עובר תמיד שאני מחפש אני אמצא את זה האם זה קורה לעוד מישהו? לדעת שאני לא לבד
אני מטופל בציפרלקס כבר כמה שנים הפסיק להשפיע הוסיפו לי לימוגין 50מג לא עוזר השבוע הוסיפו לי קלונקס גם לא עוזר נמאס לי קשה לי להחתמודג בן 68 סבא אבא משפחה נהדת אשה לתפארת מכילה אני עובד עצות לפעמים מרגיש שאני נטל אוףףף
לאחרונה אני מרגישה ריקנות כזאת מעצבנת, כאילו אני לא מרגישה כלום, אני עובדת משרה מלאה מחכה שהעבודה תיגמר ואז חוזרת הביתה למיטה ולסרטונים בטלפון ומחכה לשבת ואז בשבת אני משתגעת מהשעמום ואין לי סבלנות לקרוא שום דבר אז אני מחכה ששבת תיגמר אבל בעצם אני לא רוצה שתיגמר כי אז יגיע יום ראשון ואחזור לעבודה שאני גם רק רוצה שתיגמר
ותכלס החלק הכי טוב בשבוע זה השינה ואולי גם האוכל.
אפשר לקרוא לזה דיכאון אבל בתכלס זה פשוט חוסר מוטיבציה ועצלנות. הייתי בדיכאון ובדיכאון לפחות קצת כאב לי והרגשתי משהו ועכשיו אני רק מחכה שהזמן יעבור ואולי כבר עדיף להרגיש כאב
איך מתמודדים עם חרדה חברתית? אני בטיפול כבר בערך 15 מפגשים ואני מרגישה שכבר אין לי לאן לצמוח - אני מרגישה שכן השתפרתי מבחינת החרדה החברתית אבל זה בכלל לא כמו שדמיינתי והשיפור כל כך קטן ועדיין אני מרגישה שאין לי לאן להשתפר מפה וזה מבאס כי אני תקועה כמעט באותו המקום.
למשך שנים רבות אני לא סבלתי את מי שאני לרמה של אובדנות, ואני לא יודע מה אני יכול לעשות, שום דבר שאני עושה לא עוזר וכל יום זה מחמיר, וזה לא שלא היו כבר נסיונות התאבדות, זה שאני מפחד לפגוע במשפחה שלי, אני באמת לא יודע מה לעשות
שמתי לב שבעקבות האירועים הטראומטים שעברתי גם אם עברו מעל 4 שנים. כשאני למשל מנסה להרכיב מצלמה חדשה שקניתי הזכרונות מהעבר צפים לי ,ואני לא מרוכז
האם קיים טיפול לדברים כאלו?
