הרבה זמן הייתי עיוור למצב שלי, לא הבנתי עד כמה גרוע זה היה, בחצי שנה האחרונה אני מרגיש שנפתחו לי העיניים ולקחתי את עצמי יותר בידיים, אני לא מפספס ימי בית ספר לעומת פעם שלא הגעתי רוב השנה, אני לא נותן לעצמי לצאת מהבית אם אני לא חושב שאני נראה טוב מספיק, אני יוצא יותר למרחב הציבורי לאכול להסתובב ולבלות, אני דואג לבריאות שלי והכול נראה כאילו זה משתפר חוץ מהקטע של החברים, אני תמיד דופק משהו כשזה מגיע לחברים, אני לא בטוח מה זה אבל תמיד אנשים שונאים אותי בסוף או לא מדברים איתי, אני מניח שאני מעצבן או יהיר לפעמים, אני לא מאשים אותם ואני ניס