לא מצליח למצוא סיבה לשנות את הפרצוף האדיש שדבוק לי על הפנים, התחביבים שלי לא מעניינים אותי יותר, החברים שעזרו לי לצחוק ולשמוח בקושי מדברים איתי יותר, ומי שנתתי לה את הלב שלי הראתה לי את כל מה שרע בי ולא רוצה שום קשר איתי יותר.

אז כן, אין לי כוח ללכת לטייל או לצאת לעיר או לנסות למצוא חברים חדשים, כנראה שאם הייתי 18 הייתי שיכור ברחובות כל לילה, זה גם לא מובן מאליו שעדיין יש לי את האנרגיה לנסות לעבור את כיתה יב' עם כמה שפחות חיסורים.

אני לא רוצה ללכת לרופא שיביא שם למה שיש לי, אני לא רוצה לבלוע כדורים כל יום, אני לא רוצה להתאבד, אני לא ר