אני לעולם לא מראה רגשות
אולי זה ישמע לא הגיוני אבל לי זה עושה בושות
לא בוכה ליד אנשים גם כשהחיים נהיים יותר מדי קשים
כולם תמיד חושבים שאצלי הכל בסדר
גם כשאני לבד בחדר חותכת ומיד לובשת סוודר
אני אלופה בלהעמיד פנים
לאף אחד אין טיפת מושג מה באמת קורה לי בפנים
על פני חיוך תמידי מרוח
גם בימים שאינני יודעת לאן נושבת הרוח
לא ברור אם יש בכלל מקום בטוח
ואם כן אז אני מקווה שהוא עדיין פתוח
בכל פעם הגוף מרגיש כאילו עליו להיות בהיכון
למרות שפעמים רבות במציאות זה בכלל לא נכון
הלב פועם בחוזקה ויודע שעומד לקבל עוד מכה
כל פעם אני אותו מברישה ומנקה
כדי