ביום שהכל יגמר והצמרמורות יחלפו הכאב הנעילות יושתקו כל הרגש יתנקז לנוזל סמיך ויופרש מהגוף לאדמה הכל יהיה שחור מוחלט ריק קל וחופשי רק לרחף באטמוספרה להיחלץ מהבועה הפלסטיקית שחונקת מתהדקת על הגוף כמו כפפה לא נכנס ולא יוצא שום אוויר רק הלחץ מתגבר בפנים מתחולל רותח ומתעצם מייצר אנרגיה משל עצמו שלא יכולה לצאת החוצה עד שהכל יתפוצץ לקרעים קטנים של המעטפת של הגוף והתוכן יהפך לאבק שנפלט לאוויר
ימים של שלווה של ילדות לעולם לא יחזרו אלה רק פיסות זיכרון רעועות שקופות שבירות שחוקות שכל מגע איתם מרסק אותם כמו נייר שרוף
שבבים מתכלים של נוסטלגיה כעת