עייפות…
זה כל מה שאני מרגיש עכשיו.
התעייפתי מלהלחם בפחדים ובחרדות כבר, זה שואב ממני את כל האנרגיה שיש בי.
בכל פעם שאני מרגיש שהתגברתי על חרדה או משבר, בא עוד דבר שפשוט ממוטט את הכל.
אני חי בתוך מחזור אינסופי של חרדה עמוקה והתעודדות קלה, שחוזר על עצמו כל יום, שעה שעה, דקה דקה. בלילה אין שינה, וכשאני מתעורר לקראת שעות הערב, אני מתעורר ישירות לתוך הסבל של החרדות, וחוזר חלילה. אני מרגיש כבר כמו הר געש שרק בא לו להתפרץ ולפרוק את הכול, והסובבים אותי צריכים לספוג את זה.