Edit גאה בי היום הייתי גאה בי! עשיתי משהו שכל החיים פחדתי ממנו, אזרתי אומץ כמה פעמים היום, ובפעם אחת במיוחד. היום בבוקר בלימודים היה לי שיעור ראשון מקוון, ותפסתי כיתה ריקה. יצא לי לדבר עם מישהי וכך נוצר המצב שהזמנתי אותה לשבת איתי בכיתה הריקה וצפינו יחד בשיעור ושוחחנו קצת. בשיעור שאחרי כן, התיישבתי ליד שני אנשים שהכרתי, ואפילו כמה אנשים מהכיתה היו איתי גם בקורסים סמסטר קודם אז זיהו אותי ואמרו לי שלום. זה מאוד שימח אותי ששמו לב שאני שם ואמרו לי שלום. והכי מרגש אותי, שבתום השיעור התחלתי ללכת עם שניים מהכיתה לכיוון היציאה לאוניברסיטה, ראיתי כמה מחברעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 18 תגובות גאה בי <p>היום הייתי גאה בי!<br /> עשיתי משהו שכל החיים פחדתי ממנו, אזרתי אומץ כמה פעמים היום, ובפעם אחת במיוחד.<br /> היום בבוקר בלימודים היה לי שיעור ראשון מקוון, ותפסתי כיתה ריקה. יצא לי לדבר עם מישהי וכך נוצר המצב שהזמנתי אותה לשבת איתי בכיתה הריקה וצפינו יחד בשיעור ושוחחנו קצת.<br /> בשיעור שאחרי כן, התיישבתי ליד שני אנשים שהכרתי, ואפילו כמה אנשים מהכיתה היו איתי גם בקורסים סמסטר קודם אז זיהו אותי ואמרו לי שלום. זה מאוד שימח אותי ששמו לב שאני שם ואמרו לי שלום.<br /> והכי מרגש אותי, שבתום השיעור התחלתי ללכת עם שניים מהכיתה לכיוון היציאה לאוניברסיטה, ראיתי כמה מחברי הוועד שאני מתנדבת בו יושבים בחוץ בספסל והם גם נופפו לי אז אזרתי אומץ ללכת להגיד שלום, ובינתיים השניים האחרים שיצאתי איתם החוצה הלכו כל אחד לכיוונו, ואז ראיתי עוד שני סטודנטים שבדיוק היו איתי בשיעור, בן ובת, עומדים ליד הכניסה, אז אמרתי כבר אלך עד הסוף וגם להם אגיד שלום.<br /> ואז אני באה ורואה את הבת בוכה.<br /> תמיד פחדתי מסיטואציה כזו, שמישהו יבכה לידי, ולא אדע מה להגיד. איך לנחם, איך להגיד את המילה הנכונה. זו אחת הסיטואציות החברתיות שהכי מפחידות אותי בחיים.<br /> אבל נשארתי, לא ברחתי, שאלתי אותה מה קרה, הנחתי את ידי על כתפה, והיא בוכייה מספרת לי שלא הבינה את השיעור והיא מרגישה לא חכמה.<br /> מיד התחלתי לשלוף מהזיכרון הדל שלי (בשל המצב המלחיץ) כל מיני מחמאות וחיזוקים, והסברים וטיעונים שיגרמו לה להבין שהיא כן חכמה ושזה שהיא משיעור אחד לא הבינה משהו להסיק מסקנה כזו גדולה שהיא לא חכמה, זה לא נכון. וכך יצא שניחמתי אותה כעשר דקות, אפילו פספסתי את האוטובוס אבל זה לא היה משנה, הבחור שהיה איתנו עזב באמצע (אחרי שעשינו חיבוק קבוצתי קטן לעודד אותה והתנגשנו בפדחנות) ואח"כ דיברתי איתה עוד קצת עד שנרגעה, ואז נפרדתי ממנה לשלום בחיבוק ומילות עידוד.<br /> הרגשתי שמחה שהתגברתי על פחד כל כך גדול, לא האמנתי שאי פעם אוכל להתגבר על זה. והנה גם כשלא מצאתי את המילים וזה הלחיץ אותי אני עדיין הצלחתי לעודד, ואני גאה בעצמי שהצלחתי.</p> <p>לא יוצא לי להיות גאה בעצמי כמעט אף פעם, אולי היום זו הפעם הראשונה שאני באמת מרגישה ככה, שעשיתי איזה שהוא שינוי ושיפור, מתוך עצמי, האמיתית, במציאות, לא רק ברשת כשאני מוסתרת, ואולי פרפרונית תוכל גם להיות פרפרונית בחוץ ולעזור לאחרים כמו שהיא אוהבת בדרכים הנסתרות והאנונימיות, וזה דורש אומץ, אבל אני אלחם, ואדאג שיום אחד אצא מהגולם של הרשת ואפרפר למציאות.</p> <p>??</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה