Edit זמן אביב, זמן קיץ וזמן … מלחמה האמת שרציתי לכתוב פוסט על אביב. על פריחה, על תקווה אמיתית לדעיכת הקורונה אבל המציאות שינתה הכל. לצערי. לצערנו. תארו לכם שיש לי חבר. הוא קצת חלשלוש כזה, אבל עדיין סוג של חבר. עם הזמן החבר מתרחק ממני,מקבל עצמאות,אפילו מתחבר לו לחברים אחרים אותם אני פחות אוהב. אילו אפשרויות יש בפניי? לנסות להיות חבר שלו עוד פעם. אולי לוותר ולחשוב למה הוא עזב אותי. אולי לדבר עם החבר של החבר ואיכשהו למצוא משהו שיפיק לי תועלת מה שבטוח שאני לא אלך לאותו חבר חלשלוש ואחטיף לו מכות. הרי זה בלתי מתקבל בעליל. קצת הפשטתי את המשחק הגדול של הפוליטיקה העולמית, אבל בסעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 9 תגובות זמן אביב, זמן קיץ וזמן … מלחמה <p>האמת שרציתי לכתוב פוסט על אביב. על פריחה, על תקווה אמיתית לדעיכת הקורונה אבל המציאות שינתה הכל. לצערי. לצערנו.</p> <p>תארו לכם שיש לי חבר. הוא קצת חלשלוש כזה, אבל עדיין סוג של חבר.<br /> עם הזמן החבר מתרחק ממני,מקבל עצמאות,אפילו מתחבר לו לחברים אחרים אותם אני פחות אוהב.<br /> אילו אפשרויות יש בפניי?<br /> לנסות להיות חבר שלו עוד פעם.<br /> אולי לוותר ולחשוב למה הוא עזב אותי.<br /> אולי לדבר עם החבר של החבר ואיכשהו למצוא משהו שיפיק לי תועלת<br /> מה שבטוח שאני לא אלך לאותו חבר חלשלוש ואחטיף לו מכות. הרי זה בלתי מתקבל בעליל.<br /> קצת הפשטתי את המשחק הגדול של הפוליטיקה העולמית, אבל בסוף בסוף זה ממש ככה.<br /> מלחמה היא פשוט בלתי מתקבלת בעליל. אין לה שום הצדקה. זה מראה על עליבות של המין האנושי. ובתור פרט קטנטן של המין האנושי אני פשוט בוש ונכלם וליבי מלא צער על כל המשתמע מזה. על אנשים, נשים ילדים שחווים אימה ארורה של מלחמה.<br /> ואחרי דברי הפתיחה הפשטניים -אנחנו במלחמה. מלחמה לא שלנו אבל בכל זאת מלחמה וזה עצוב וזה מפחיד וזה באמת הדבר האחרון שהיינו צריכים אחרי הקורונה הזו שאולי מראה סימני גסיסה.<br /> ובאמת כך הרגשתי ביום חמישי האחרון. מין חוסר אמון עמוק בנו, בבני אנוש, במין בור עמוק כזה שאין לי בו שליטה. ( תזכרו את "האין לי בו שליטה").</p> <p>ביום שישי בצהריים, הדלת נפתחת והבת הסטודנטית שלי הגיעה אחרי שלושה שבועות בדירתה בצפון במשך תקופת המבחנים. חיוך גדול, מין הרגשה שעולה שקשה לי אפילו לתארה. אם יש משהו שמתקרב בהגדרה ל"אושר עילאי" הרי זה תמיד רגעי הפגישה שלי עם הבת. אנחנו מתחבקים ארוכות, מעבירים אנרגיות נהדרות מאחד לשניה וחזרה ואז כל הדברים שאין לי בהם שליטה כבר לא רלוונטים. אז לא, כנראה שאם תהיה מלחמה או לא תהיה, זה לא תלוי בי, ואם יבוא זן חדש של קורונה או לא, גם לא תלוי בי אבל היי, אני עם המשפחה שלי ואנחנו אוכלים ארוחת ערב ביחד, ובסופי השבוע אני רוכב בטבע המדהים שלנו, ויש מלא רקפות וכלניות ועיריות ועוד מעט צבעונים וכל העולם שמסביבי נראה לא רע בכלל.<br /> נזכור תמיד – יש שם אור. גם כשאנחנו למטה בבור העמוק נזכור שיש אור ורק צריך עזרה לצאת ולראות.</p> <p>ועכשיו זמן קיץ – SUMMERTIME<br /> יש כל כך הרבה גירסאות לשיר המדהים הזה שאי אפשר לקרוא להם אפילו קאברים כי כל אחד עומד בפני עצמו.<br /> יש את המקור מפורגי ובס<br /> ויש את הביצוע האלמותי של לואי ארמסטרונג ואלה פיצ'ג'רלד<br /> והביצוע הבועט של ג'ניס ג'ופלין<br /> וזה המלטף של נורה ג'ונס<br /> ועוד ועוד<br /> ואני דווקא בחרתי את הביצוע של פסל האהבה – ביצוע מרטיט נשמה שפתאם עלה לי בפלייליסט</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה