מ Edit אני אני זוכרת חוויה חזקה שפעם הייתה לי, אחרי כמה ימים שלא מצאתי אותך.. זה היה לי כל כך מבהיל. כל כך. מי היה מאמין אז שהיום נהיה פה איפה שאנחנו עכשיו. זוכרת את התובנה הזו שהייתה לי, ואיך באותו רגע כשהבנתי שזה פשוט לא יכול להיות שאני לא רואה אותך, לא יכולתי עוד רגע נוסף לחכות. הלכתי לחפש אותך בכל החדרים, בכל הפינות, אפילו שהייתי כולי מבוהלת, הבנתי שאני לא יכולה לאבד אף רגע.. נכנסתי פנימה, אחרי שעברתי מלא מכשולים, בקור עז, באימת עולמים, בשקט קורע, בתחבולה רצינית.. והתחלתי להזיז הכל, שלא אפספס אף חלק, עד שאותך שוב אמצא.. לא מוותרת לך, לא מוותעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 4 תגובות אני <p>אני זוכרת חוויה חזקה שפעם הייתה לי,<br /> אחרי כמה ימים שלא מצאתי אותך..<br /> זה היה לי כל כך מבהיל. כל כך.<br /> מי היה מאמין אז שהיום נהיה פה איפה שאנחנו עכשיו.<br /> זוכרת את התובנה הזו שהייתה לי, ואיך באותו רגע כשהבנתי שזה פשוט לא יכול להיות שאני לא רואה אותך, לא יכולתי עוד רגע נוסף לחכות.<br /> הלכתי לחפש אותך בכל החדרים, בכל הפינות, אפילו שהייתי כולי מבוהלת, הבנתי שאני לא יכולה לאבד אף רגע..<br /> נכנסתי פנימה, אחרי שעברתי מלא מכשולים, בקור עז, באימת עולמים, בשקט קורע, בתחבולה רצינית..<br /> והתחלתי להזיז הכל, שלא אפספס אף חלק, עד שאותך שוב אמצא..<br /> לא מוותרת לך, לא מוותרת עלייך, לא מוכנה!!!<br /> זה כאב לי כל כך שלא היית איתי.. אבל גם לא מצאתי.<br /> לא מצאתי וזה התחיל לייאש..<br /> לא מצאנו, קראתי גם לפיה שלי לחפש…<br /> ואז, אחרי הרבה חיפושים ובעיקר המון חוסר ידיעה, בתוך ריק אינסופי..<br /> פתאום הרגשתי שאני כאילו ברגע אחד יודעת איפה את נמצאת,<br /> כאילו שקראת לי,<br /> מתוך המרחק, והחושך, שמעתי אותך!<br /> והלכתי אל איפה שהרגשתי שתהיי..<br /> ושם, בחדר עם המון מחשבים, חוטים וכבלים….. החדר הפוך, כולו מפוחם,<br /> בלאגן שלם, צפצופים, המולה…<br /> ואת לא כאן! לכאורה היית אמורה להיות פה באמצע, המרכז של הכל, הכל אלייך מחובר, את דואגת להכל.<br /> את הליבה של כל החוטים, האנרגיה של כל המערכות, המכשיר הראשי..<br /> איפה את??? דאגתי ונחרדתי כולי.<br /> הרבה מכשירים היו גם מנותקים…<br /> ופתאום ראיתי אותך.<br /> מחזה קורע שעד היום אני מסוגלת לדמיין..<br /> היית מונחת בצד שעונה על איזה קיר..<br /> היית נקייה, לא מלוכלכת כמו בתקופות אחרות בקיומך..<br /> אבל סדוקה, תשושה, עם שריטות עמוקות, עם שברים, עם חורים..<br /> ואני עמדתי מולך.<br /> שמחה שסוף-סוף מצאתי אותך אחרי אי הידיעה ודאגה של כמה ימים וחוסר אונים, אבל גם מזועזעת…<br /> כנראה שמשהו נורא קרה.<br /> כנראה שהיית חייבת להתנתק מהחוטים החשמליים, מכל המחשבים..<br /> אלו שמנסים להבין מה קורה, אלו שמנהלים שיח איתך, ושמרגישים.<br /> וחיכית… חיכית כל כך הרבה שאבוא לחפש אותך וגם אמצא.<br /> אבל זה כל כך לא אחראי, כי בינתיים השארת אותי כל כך הרבה זמן לבד, בלי עצמי.<br /> זקוקה ללב שלי, זקוקה לך איתי.. ואת מול זה התנתקת לי מכל החוטים..<br /> ואולי באמת התנתקת כי זה מה שיכולת כדי להגן על עצמך,<br /> והיית זקוקה בדחיפות שאבוא אותך לחפש,<br /> רק כדי לחבר את הכל מחדש, לבחור בך איתי, ולחבק.<br /> הסדקים צריכים חיבוק, לא מחשבות, לא צינורות, אלא קודם כל עיטוף.</p> <p>בדימיון שלי אז, חיבקתי אותו חזק, את הלב, אותך לב. הלב שלי שמצאתי ואני רוצה לאחות לו את השברים..<br /> ליטפתי, הרגעתי, ערסלתי, קירבתי אליי ורציתי פשוט לרפא לך, לנחם לך, כל מה שלך כואב.</p> <p>והיום ממקום אחר, רחוק אבל גם קרוב..<br /> אני נזכרת איך כנראה הבטחתי לך פעם שלא אעזוב.<br /> שאתן לך יד במסע, שאתמוך, שביחד איתך אפסע.<br /> שלא תהיי אף לרגע לבד, שאני איתך ואנחנו ביחד אחד.<br /> ואיך סמכת עליי שנוכל,<br /> שיהיה אותנו, שאף פעם לא מאוחר.<br /> שלמרות חשכה, וכאב, וקור,<br /> הביחד שלנו עלינו ישמור.<br /> ורצית אותי איתך.. כל כך רצית.<br /> ורצית שאותך אקח, לפגוש גם את הלב הזה שלי.<br /> סיפרת לי סודות, ופתחת בפניי,<br /> ורצית שאהיה ואחיה אותך בחיי.<br /> ואני המבוגרת לא הצלחתי להיענות,<br /> לתת לך את החיים אותם קיווית לחיות..<br /> סמכת עליי שלמרות הקשיים שעברת ואותם אני לא ממש יודעת, אבל בהחלט מרגישה ממך..<br /> אעזור לך לשאת, ואולי בהם לגעת..<br /> אעזור לך לרפא את מה שאפשר, להשלים עם מה שלא..<br /> להיות לך אמא, להכיל, לקבל, למרות שאת פצועה,<br /> באמת רציתי וחשבתי שאוכל לגדל אותי כילדה.<br /> לגדל את הילדה שהייתי, את הכאבים הבוסריים.. להיות לה מה שלא יהיה ולא היה,<br /> להיות כולי החיבוק שלה, לתת לה אמון ואהבה.<br /> לחלום איתה יחד חלומות, לכבד את הדרכים שבהן היא תצטרך לצעוד,<br /> ולסלול בשבילה גם עוד…<br /> ואני מאכזבת אותה כל כך , אני יודעת,<br /> מאכזבת אותי, את האני שרציתי להיות, את האני שעכשיו,<br /> ואת הילדה הקטנה שבי..<br /> שתמיד רוצה חיבוק ועכשיו!<br /> ושכחתי איך מחבקים, איך עושים שלום בינה לבין המציאות,<br /> איך מכילים את כל חלקיי כאחת, אחת שיש מי ששומר עליה, גם כשכבר לה קשה מאוד.<br /> שם התקווה, אבל גם הכאב כואב לי מאוד..<br /> ואני לא רוצה עידוד, רק חיבוק … כמו הילדה, שצורחת בי בכל הכוח. היא גם אני.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה